יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←דת: תמונה |
עריכה |
||
שורה 20:
ב-[[1798]] יצא [[נפוליאון בונפרטה]], שליט צרפת ומייסד [[הקיסרות הראשונה]], ל[[מסע נפוליאון בארץ ישראל#המסע למצרים|מסע כיבושים במצרים]]. את מרבית אספקת המזון למסע קיבל הצבא הצרפתי מחברת מסחר [[יהדות אלג'יריה|יהודית אלג'יראית]] בשליטת המשפחות בוג'נאח ובכרי{{הערה|שם=לפטן|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' [[מיכאל אביטבול]]|כותרת=מכרמיה לפטן|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=DuqgAAAAMAAJ&q|תאריך=[[1993]]|עמודים=13|מידע נוסף=[[מרכז זלמן שזר]]}}}}. פעילות החברה מומנה באמצעות [[הלוואה]] משליט אלג'יריה, [[חוסיין דיי]], והחובות של צרפת היו בעקיפין חובות ל[[דיי]] האלג'יריאי{{הערה|שם=הקונגרס|{{קישור כללי|הכותב=[[הקונגרס היהודי העולמי]]|כותרת=גשר (כרכים 1-2)|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=o8UWAQAAIAAJ&q|תאריך=[[1954]]|עמודים=39}}}}. עיכוב תשלום החובות מצד הממשלה הצרפתית העיב במשך למעלה משלושה עשורים על יחסיה עם אלג'יריה. החוב תפח עם השנים לכ-14 מיליון [[פרנק צרפתי]], כולל ריבית, אולם בהסדר חוב משנת 1819 הופחת החוב ל־7 מיליוני פרנק בלבד{{הערה|שם=הקונגרס|}}. למרות זאת, הצרפתים לא החלו בהעברת התשלומים, מה שהוביל את חוסיין דיי לזמן אליו ב-[[30 באפריל]] [[1827]] את ה[[קונסול דיפלומטי|קונסולים]] של צרפת. במהלך הדיון הכה השליט האלג'יראי את הקונסול הצרפתי פייר דיאבל {{אנ|Pierre Deval (diplomat)}} באמצעות [[מניפה]] נגד [[זבוב הבית|זבובים]]{{הערה|שם=אנסקי|1={{קישור כללי|הכותב=מיכאל אנסקי|כותרת=יהודי אלג׳יריה|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=yaUaAAAAIAAJ&dq|תאריך=[[1963]]|עמודים=15|מידע נוסף=[[קריית ספר (הוצאת ספרים)|קריית ספר]]}}}}. לפי גרסה אחת, הוא עשה זאת כאות [[מחאה]] על אי התשלום, לפי גרסה אחרת, הוא בסך הכל ניסה לגרש זבוב שהפר את שלוותו. [[פרשת בכרי-בוג'נאח]], הפכה ל[[שערורייה]] בינלאומית. סירובו של הדיי להתנצל הוביל את הצי הצרפתי לפתוח במצור ימי על נמל אלג'יר אשר נמשך שלוש שנים.
בשנת [[1830]] יצא מצרפת צי פלישה אדיר, בן 35 אלף חיילים, על סיפוניהן של כ־600 אוניות{{הערה|שם=חגי|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' [[חגי ארליך]]|כותרת=מבוא להיסטוריה של המזרח התיכון בעת החדשה, כרך 2|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=gRa4-z4GIwIC&pg|תאריך=[[1988]]|עמודים=206-207|מידע נוסף=[[האוניברסיטה הפתוחה]]}}}}. ב-[[14 ביוני]] הללו נחתו בעיירת החוף האלג'יראית סידי פארוכ {{אנ|Sidi Fredj}} 27 ק"מ ממערב לאלג'יר, וב-[[5 ביולי]], לאחר מערכה בת שלושה שבועות, הביסו את הכוחות העות'מאניים. על פי הגרסה הרשמית של צרפת, ממשלתו של [[שארל העשירי, מלך צרפת|שארל העשירי]] החליטה על הפלישה כתגובה לפגיעה בכבוד הקונסול דיאבל{{הערה|שם=צמיחת|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' מיכאל אביטבול|כותרת=צמיחת המדינות החדשות באפריקה|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=ErsbJS8ENSkC|תאריך=2003|עמודים=26|מידע נוסף=האוניברסיטה הפתוחה}}}}. עם זאת, המלך שארל העשירי הודח ב[[מהפכת יולי 1830|מהפכת יולי]], כחודש בלבד לאחר הפלישה לאלג'יריה, והכוחות הצרפתיים נותרו בתחומה. האלג'יראים מיהרו להיכנע לאחר נחיתת הצבא הצרפתי וחוסיין דיי נכנע בתמורה לחירותו ושמירת רכושו האישי. הוא [[גלות|הוגלה]] ל[[נאפולי]], שהייתה תחת [[האימפריה האוסטרית|האימפריה האוסטרית]], ובהמשך הוא עבר ל[[מצרים]]{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' פיליפ ניילור|כותרת=Historical Dictionary of Algeria|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=ftFbCQAAQBAJ&pg|תאריך=[[1981]]|עמודים=301|שפה=אנגלית}}}}.
זה היה קיצו של שלטון עות'מאני בן 313 שנים באזור, ותחילת הקולוניאליזם הצרפתי באלג'יריה{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=פרופ' חואן אדוארדו קמפו|כותרת=Encyclopedia of Islam|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=OZbyz_Hr-eIC|תאריך=[[2009]]|עמודים=44|שפה=אנגלית}}}}. למזלם של הצרפתים, כבר במאה ה-18 הקשר בין השלטון העת'ומאני המרכזי לבין אלג'יריה התרופף. בזכות כך, במהלך ההשתלטות הצרפתית התמוטטו מוסדות המנהל העות'מאני לחלוטין{{הערה|שם=קציעה|}}. בשל העובדה ש[[קונסטנטינופול]], בירת האימפריה העותמ'אנית, מרוחקת מרחק רב מ[[אלג'יר]], צרפת הפסיקה בקלות את ההשפעה העות'מאנית באזור, ובמקומו החלה הליך השתקעות ארוך טווח. {{ש}}
| |||