יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←דת: הרחבה |
←דת: עריכה |
||
שורה 59:
לאימפריאליזם נלווה גם מניע דתי. מאירופה יצאו לאלג'יריה מיסיונרים רבים אשר ביקשו להטביל לנצרות את יושביה, בעיקר עובדי האלילים. בנוסף, בתקופת השלטון הצרפתי שימשה הנצרות ככלי להתבוללות. חלק מהמיסיונרים יצאו ביוזמתם והאחרים יצאו בשליחות המדינה. אמנם הנצרות נכנסה לראשונה לאלג'יריה עוד בימי האימפריה הרומית, אך היא התבססה מחדש עם בוא הצרפתים והקמת הדיוקסיה של אלג'יר ב-1838. כחלק מתהליך המודרניזציה הצרפתים סברו כי יש להמיר את דתם של בני האוכלוסייה המוסלמית לנצרות, והם פעלו בדרכים שונות לצורך יישום מטרה זו. כך למשל התקיימה אפליה מעמדית על רקע דתי. חוקים נקבעו כדי לבסס את זכויות האלג'יראים בהתבסס על זהותם הדתית. צו כרמייה משנת 1870 היווה דוגמה לכך, שכן הוא נתן אזרחות מלאה לתושבי אלג'יריה בתנאי שהיו נוצרים או יהודים. רוב תושבי אלג'יריה, אשר היו מוסלמים, לא זכו למעמד זה. למרות זאת, מעטים המוסלמים באלג'יריה אשר המירו את דתם בעקבות צו כרמייה{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=J. B. Brain|כותרת=Catholic beginnings in Natal and beyond|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=12gRAQAAIAAJ&q|תאריך=[[1975]]|עמודים=26|שפה=אנגלית}}}}. עם התרחבות האוכלוסייה הנוצרית השתנתה החלוקה המנהלתית במדינה והיא חולקה לארכידיוקסיה של אלג'יר או לאחת משלושת הדיוקסיות האחרות: הדיוקסיה של לאגוואט, הדיוקסיה של אוראן או הדיוקסיה של קונסטנטין{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=ד"ר דארסי פונטיין|כותרת=Decolonizing Christianity: Religion and the End of Empire in France and Algeria|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=059ODAAAQBAJ|תאריך=[[2016]]|עמודים=62|מידע נוסף=[[הוצאת אוניברסיטת קיימברידג']]|שפה=אנגלית}}}}. בשיאה, הקהילה הנוצרית באלג'יריה מנתה כמיליון תושבים קתולים. למרות שהנוצרים הם מיעוט דתי באלג'יריה, כנסיות שנבנו במהלך השלטון צרפתי עומדות על תילן עד היום.
הצרפתים לא קיבלו את התנהלות המשפטית בתחומי המעמד האישי של יושבי אלג'יריה המוסלמים. ההלכות הדתיות-מוסלמיות עמדו בסתירה לרוח [[המהפכה הצרפתית]] ובהתאם לכך לחוקי צרפת, אשר מחייבים את כל אזרחיה. כמו כן, עם התרחבות הכיבוש הצרפתי, נסגרו האגודות המוסלמיות{{הערה|שם=סגאלה}}. למרות שנפוליאון השלישי אפשר בשנת 1865 לתושבי אלג'יריה המוסלמים לקבל אזרחות צרפתית, על המבקשים היה לקבל את מלוא הסמכות המשפטית הצרפתית, לרבות חוקים המשפיעים על נישואין ועל ירושה, ובכך לדחות את סמכות בתי הדין הדתיים. למעשה, פירוש הדבר שמוסלמי שהתארזח נאלץ לוותר על כמה מערכי הדת שלו כדי להפוך לאזרח צרפתי. מצב זה עורר תרעומת מצד המוסלמים, שהרי הדרך היחידה שלהם לקבל שוויון פוליטי נתפסה ככפירה באסלאם.
בתוך כך, ומתוך תחושת עליונות תרבותית על תושבי אלג'יריה המוסלמים, הצרפתים החלו לפגוע במוסדות הדת המוסלמיים. [[מסגד]]ים נסגרו על ידי שלטונות צרפת ולעתים אלו אף הפכו ל[[כנסייה|כנסיות]]. כמו כן הצרפתיים פגעו גם במנהיגים הדתיים המקומיים וצמצמו את סמכויותיהם. הם צמצמו את סמכויות בתי הדין השרעיים. כך, בשונה מבעבר, ניתנה להם הסמכות לטפל ענייני אישות בלבד. נכסי ה[[ווקף]] הופקעו מידי ה[[עולמא]] וניהולם הועבר לפקידים צרפתים, אשר לא פעם חילקו אותם בין המתיישבים האירופאיים. פגיעת השלטון הצרפתי באסלאם הייתה אחת הסיבות להתעוררות הלאומית באלג'יריה ובדומה, גם במדינות נוספות בצפון אפריקה. בשנת 1830 כבשו הצרפתים את אלג'יר. ניסיונותיהם לשלוט בשאר המדינה נתקלו בהתנגדות קשה, לעתים קרובות בהשראה דתית: הלוחם הסופי אמיר עבד אל-קאדיר היה בולט במיוחד במסע הבחירות שלו כדי להרחיק את הצרפתים. גם לאחר תבוסתו נמשכו ההתקוממות עד 1870 לפחות, בעיקר של צ'ייק מוקראני; שוב, המניע הדתי היה בולט ברוב, אם כי לא כולם, של אלה. זמן קצר לאחר שהגיע אלג'יריה, המשטר הקולוניאלי הצרפתי קבע לערער את התרבות האלג'ירית המוסלמית המסורתית. על פי החוק הצרפתי, המוסלמים לא יכלו לקיים פגישות ציבוריות, לשאת נשק או לעזוב את בתיהם או כפריהם ללא אישור. מבחינה משפטית, הם היו נתינים צרפתים, אבל כדי להפוך לאזרחים צרפתיים, עם זכויות מלאות, הם היו צריכים לוותר על החוק האיסלאמי. מעטים עשו זאת. אדמת נאמנויות הצדקה האסלאמית (habus) נחשבה רכוש הממשלה והוחרם. חלק גדול מרשת בתי הספר הקוראניים המסורתיים והזאואיות - שנחשדו בחשד כמרכזי התנגדות פוטנציאליים - התמוטטו, ושיעור האוריינות נפל. עם זאת, הופעתו של החוקר הדתי והרפורמיסט עבד אל-חמיד בן-באדיס תלך לשנות את המגמות הללו. החל משנות ה -90 הוא הטיף נגד המראבים המסורתיים והכתות הקדושות, האמינו בבובות וודו, וקרא לחשיבות החינוך הערבי והאסלאמי; תלמידיו הקימו רשת ענפה של בתי ספר, ובמהרה הביאו את הכתות הקדושות לחרפה נרחבת, מה שהפך את האסלאם האלג'יראי ליותר אורתודוקסי. בעוד שבאיסלאם, חברה מוסלמית הכפופה לשליטים לא מוסלמים מקובלת (ראה הקוראן), ההפליה נגד האסלאם הובילה אותה להיות מרכיב חזק בתנועת ההתנגדות לצרפתים במלחמת העצמאות באלג'יריה. לוחמי העצמאות נקראו "מג'אהדין" - אנשי הג'יהאד - ונופליו נקראים צ'והאדה, קדושים מעונים, למרות הסוציאליזם המוצהר של המהפכה; אפילו במהלך המהפכה, עשה ה- FLN מאמצים סמלי להטיל עקרונות אסלאמיים, כגון איסור על יין וזנות.
| |||