יחסי אלג'יריה–צרפת – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 38:
אולם הסכם השלום לא האריך ימים והשקט לא נמשך לאורך זמן. לאחר שהוחלף הגנרל דמישל בפברואר 1835 קרס הסכם השלום, בין השאר בשל הפרשנות השונה של הנוסחים הצרפתי והערבי. הצרפתים מחד נמשכו לאזור ה[[הינטרלנד]] והאמיר הברברי מנגד לא השלים עם השלטון הזר. הקרבות מול המורדים משכו את הצבא הצרפתי לעומק שטחי אלג'יריה. במהלך המסעות הצבאיים הצרפתים כבשו עוד שטחים, ביססו את שלטונם והגבירו את ההשתלטות האימפריאלית באלג'יריה. הכיבושים הללו הכשירו את הקרקע להשתקעות עשרות אלפי אזרחים צרפתים על אדמת אלג'יריה. כבר ב-[[1835]] פרצה מלחמה חדשה בה נחלו הצרפתים תבוסות רבות. בנאומיו במסגדים האשים עבד אל-קאדר את הצרפתים בכפירה, במעילה באמונו ובהפרת ההסכם עליו הם חתומים. הלחימה נמשכה עד 1837 ולכל אורכה עבד אל קאדר המשיך את הסחר עם האויב הצרפתי. במקביל העניש שבטים אשר קיימו עם הצרפתים קשר ישיר ואת הבסיס ההלכתי לענישותיו שאב אל קאדר מפתוות של העלמאא׳ של פס.
[[קובץ:2012-11-10 10-14-36-musee-histoire-belfort.jpg|250px|ממוזער|איור המציג את כניעת עבד אל קאדר]]
ב[[חוזה טאפנה]] אשר נחתם ב-[[30 במאי]] [[1837]], הכירו הצרפתים בשליטת עבד אל-קאדר באזור נרחב מבעבר. כעת, הוא שלט בכל אלג׳יריה הפנימית והמערבית, בחלק מרצועת החוף ובמספר נמלים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=[[יעקב שמעוני]]|כותרת=מדינות ערב בימינו|כתובת=https://books.google.co.il/books?hl=iw&id=7_RWAAAAMAAJ&dq|תאריך=[[1965]]|עמודים=66|מידע נוסף=הוצאת [[עם עובד]]}}|שם=שמעוני}}. בעוד שעבד אל-קאדר החזיק בכשני שלישים מאלג'יריה (ובהם המחוזות אוראן, קוליאה, מדיאה, תלמסאן ואלג'יר) צרפת החזיקה רק בכמה נמלים ספורים{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=איגוד הסטטיסטיקה של לונדון|כותרת=Journal of the Royal Statistical Society|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=VQbxAAAAMAAJ|תאריך=1839|עמודים=116|שפה=אנגלית}}}}. עם התעצמות הלחימה אלג'יריה משכה יותר ויותר את תשומת לב ההנהגה הצרפתית. בשנת [[1841]] הכריז המלך לואי פיליפ כי "אלג'יריה תישאר צרפתית לעולם", בשעה ש[[מרשל צרפת]], תומא רובר ביג'ו {{אנ|Thomas Robert Bugeaud}}, נשלח לדכא את המרידות בהנהגת עבד אל-קאדר{{הערה|{{קישור כללי|כותרת=תומא רובר ביג'ו|כתובת=https://www.britannica.com/biography/Thomas-Robert-Bugeaud-duc-dIsly-marquis-de-la-Piconnerie|מידע נוסף=ב[[אנציקלופדיה בריטניקה]]}}}}. בשנת [[1839]] קרא שוב ה[[אמיר]] [[עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי|עבד אל-קאדר]] למלחמת קודש ([[ג'יהאד]]) נגד הצרפתים. עבד אל-קאדר איגד את השבטים המערביים בין אלג'יר לגבול [[מרוקו]] והמריד אותם בשלטון הזר. לבסוף הגנרל הצרפתי ג'ירו, שהוביל את הכוחות הכובשים, ניצח לסוף את הילידים ומנהיגם האמיר. אל-קאדר הוגלה ל[[דמשק]], והוא עזב עם בני משפחתו ואלפים ממאמיניו{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=יצחק נימצוביץ|כותרת=בזכותם: דמויות מן הפנקס|כתובת=https://books.google.co.il/books?id=YLNWAAAAMAAJ&q|תאריך=סיון תשכ"ח, יוני [[1968]]|עמודים=153-155|מידע נוסף=ב[[משרד הביטחון – ההוצאה לאור|הוצאת משרד הביטחון]]}}}}.
| |||