המדינות הבלטיות – הבדלי גרסאות

ב[[המאה ה-19|מאה ה-19]] היו המדינות הבלטיות חלק מ[[האימפריה הרוסית]]. בשנת [[1918]], בתום [[מלחמת העולם הראשונה]], זכו שלוש המדינות בעצמאות. בשנת [[1940]], בהתאם לפרוטוקולים הסודיים של [[הסכם ריבנטרופ מולוטוב]], שנחתם ב-[[23 באוגוסט]] [[1939]] בין [[גרמניה הנאצית]] לבין [[ברית המועצות]], [[כיבוש המדינות הבלטיות|סיפחה ברית המועצות את המדינות הבלטיות וחלק משטחה של פינלנד]]. בשנת [[1941]] כבשה [[גרמניה]] את המדינות הללו, ובשנת [[1944]] הן חזרו לשליטתה של [[ברית המועצות]], והפכו ל"רפובליקות סוציאליסטיות סובייטיות" במסגרתה. באוגוסט [[1991]], חודשים אחדים לפני קריסתה של ברית המועצות, הכריזה כל אחת מהמדינות הבלטיות על חידוש עצמאותה, והן הוכרו על ידי [[ברית המועצות]] ומדינות המערב.

בשנת [[2002]] החלו המדינות הבלטיות לפעול להגשמת תוכניתן להצטרף למערב אירופה. ב-[[29 במרץ]] [[2004]] התקבלו המדינות הבלטיות כחברות ב[[נאט"ו]], וב-[[1 במאי]] [[2004]] הן התקבלו כחברות ב[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]]. בשנת [[2007]] הצטרפו המדינות הבלטיות ל[[אמנת שנגן]] ובכך בוטלה למעשה ביקורת הדרכונים במעברי הגבולות של המדינות הבלטיות עם שאר המדינות החתומות על [[אמנת שנגן]].