ויקיפדיה

בושם – הבדלי גרסאות

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה
→ העריכה הקודמתהעריכה הבאה ←
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
חזותיקוד ויקי
מאין תקציר עריכה
עריכה
שורה 1:
[[קובץ:Perfume Bottles.JPG|ממוזער|260x260px|בשמים]]
'''בושם''' (ב[[אנגלית]]: '''Perfume''') הוא שם כולל ל[[נוזל]], [[קרם (קוסמטיקה)|קרם]] או [[שמן]] המפיץ [[ריח]] נעים, מופק בדרך כלל מממקור טבעי, כגון [[צמחצומח|צמחים]]ים, או באופן סינתטי, מפיץ[[סינתזה ריח נעיםאורגנית|סינתטי]].

בושם הוא מוצר [[אופנה|אופנתי]] ויקר, מתיזים אותוהמוזלף על העור כחלק מתהליך התקשטות. ניתן להתיזו גם באוויר או על בגדים, שטיחים ווילונות, ובעיקר כמשקל נגד לריחות לא נעימים.
 
==היסטוריה==
שורה 15 ⟵ 17:
הערבים בימי הביניים היו הראשונים בייצור "[[מי ורדים]]". הם עשו זאת באמצעות [[זיקוק]] ואיסוף של אדים שהתקבלו במהלך הבישול של [[ורד|ורדים]] במים. בשמים ערביים נתחבבו על [[מסעי הצלב|נוסעי הצלב]], והם הביאו חידוש זה לארצות אירופה, בדרכם חזרה מארץ הקודש. עד היום מייצרים כמויות גדולות של תמצית [[מי ורדים]], בעיקר באזורים שהיו פעם תחת שלטון המוסלמים. כגון [[בולגריה]], [[טורקיה]] ו[[מרוקו]].{{הערה|שם=הערה מספר 20170510033154:1|{{קישור כללי|כתובת=http://www.theperfumery.net/docs/history-of-perfume.pdf|הכותב=|כותרת=HISTORY OF PERFUME|אתר=|תאריך=}}}}
 
בעבר ייחסו למיני הבושם חשיבות רבה מאוד, בעיקר משום שבני האדם לא נהגו לשה[[רחצה|התרחץ]] לעתיםלא הייתה דבר קרובותשבשגרה, והיה צורך לחפות על ריחות גוף בלתי נעימים.{{הערה|שם=הערה מספר 20170510033154:1}}
 
[[המאה ה-17|במאה ה-17]] השתמשו בבשמים להרחקת ריחות לא נעימים בבתים. גברים ונשים נהגו להסתיר בשיפולי בגדיהם שקיות קטנות מבושמות והרופאים בתקופה זאת טענו שהבשמים מרחיקים מחלות מבני אדם.
שורה 58 ⟵ 60:
 
==מיון תמרוקי בשמים על-פי ריכוז חומרי הריח==
הבשמים המודרניים משווקים בתכשירים שבהן [[חומרי ריח|חומרי הריח]] [[מסיסות|מומסים]] בתוך [[ממס]] נדיף. [[ממס]] זה, עשוי להיות [[מים|מימי]] או [[תרכובת אורגנית|אורגני]] ([[כוהל|כהל]] לדגומה) או שילוב של [[ממס|ממסים]] שונים. תפקיד ה[[ממס]] הוא לאפשר התזה נוחה של הבושם לקבלת [[תרסיס]].
 
את תכשירי הבושם נהוג למיין, אם כן, על פי ה[[ריכוז (כימיה)|ריכוז]] הסופי של [[חומרי ריח|חומרי הריח]] בהן:
שורה 86 ⟵ 88:
חלק גדול ממוצרי הבישום המודרניים מיוצרים בשיטות שאינן שונות בהרבה מאלו ששימשו ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]]. הן מבוססות על [[מיצוי|תהליכי מיצוי כימיים]] של [[חומרי ריח]] ממקורות טבעיים כגון: [[פרח|פרחים]], [[פרי|פירות]], [[שמן|שמנים]] ובלוטות (למשל [[איילי מושק]]). את [[חומרי ריח|חומרי הריח]] ש[[מיצוי|מוצו]], מוהלים ב[[ממס]] נדיף, ומשווקים במארז מתאים (בדרך כלל בקבוקי [[זכוכית]]).{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=https://www.perfume.com/article-how-perfume-is-made|הכותב=|כותרת=How Perfume Is Made|אתר=|תאריך=}}}}
 
יחד עם זאת, כיום, מקובל ונפוץ השימוש בבשמים שיוצרו באופןב[[סינתזה אורגנית|אופן סינתטי]] (או חצי סנטתי) בתעשייה הכימית, שהוא, לרוב, זול יותר, ומאפשר ייצור בכמויות עצומות. הייצור של [[חומרי ריח]] סינתטיים, התפתח, בעיקר, מראשית המאה ה-19, ונזקף בעיקר להתפתחות מדע [[כימיה אורגנית|הכימיה האורגנית]]. מרבית [[חומרי ריח|חומרי הריח]] הסינתטיים המשווקים כיום, הנם למעשה [[חומרי ריח]] טבעיים שיוצרו באופן תעשייתי, בתהליכי [[סינתזה אורגנית]], והם זהים לחלוטין, מבחינה כימית, לחומרי הטבע שלהן, כך שהשפעתן הביולוגית זהה.{{הערה|שם=הערה מספר 20170510033154:0|{{קישור כללי|כתובת=http://www.sciencecamps.psu.edu/news/2014-news/pdfs/science-of-perfume-valentines-day-science|הכותב=|כותרת=Cosmetic Chemistry A Lesson on the Science and Art of Perfumery|אתר=|תאריך=}}}}
 
רוב חומרי הגלם המשמשים את הייצור של [[חומרי ריח|חומרי הריח]] הסינתטיים, הנם תרכובות אורגניות המתקבלות מ[[תעשייה פטרוכימית|התעשייה הפטרוכימית]].
 
מבין חומרי הריח הנעימים לאדם, ניתן למנות את ה[[תרכובת אורגנית|תרכובות האורגניות]] ממשפחת ה[[אסטר|אסטרים]] (כמובן של כל [[אסטר]] הוא בהכרח בעל [[ריח]] או ריח נעים). ה[[אסטר|אסטרים]] הם תרכובות בהן אטום [[פחמן]] קשור ב[[קשר קוולנטי|קשר כפול]] לאטום [[חמצן]], ובקשר יחיד לאטום חמצן אחר.
שורה 154 ⟵ 156:
|[[אלדהיד]], [[אתר (כימיה)|אתר]], [[כוהל]]
|}
הללו עשויות להתקבל כחלק מ[[מיצוי|תהליכי מיצוי כימיים]] ממקורות טבעיים (מיצוי של [[קינמון]], [[וניל|ווניל]] לדוגמה) או להתקבל ישירות כתוצרים מתהליכימ[[סינתזה אורגנית|תהליכי ייצור סינתטיים אורגנים]] תעשייתיים.
 
==קבוצות בשמים==
שורה 257 ⟵ 259:
במקרא נזכר הבֹּשֶׂם שלושים פעמים, על פי רוב כשם כללי לסממנים ריחניים שהופקו בדרך כלל מצמחים.
 
אחד מהאזכורים הראשונים הקשורים למסחר בבשמים, והמצביעים על הבושם כמרכיב חשוב במסחר הקדום, מופיע בפרשת מכירתו של [[יוסף]]. שם מוזכר כי [[יוסף]] הורד למצרים בשיירה של סוחרים שהובילו בשמים:{{הערה|{{קישור כללי|כתובת=http://mushecht.haifa.ac.il/catalogues/Nabateans/zohar_he.pdf|הכותב=זהר עמר, אוניברסיטת בר אילן|כותרת=המסחר הקדום בסממני קטורת, בושם ותבלין|אתר=|תאריך=}}}}{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל-לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה"|מקור=[[s:בראשית לז כה|בראשית פרק לז, פסוק כה]]}}[[רש"י]] מפרש במקום: "למה פרסם הכתוב את משאם? להודיע מתן שכרן של צדיקים, שאין דרכן של ערביים לשאת אלא [[נפט]] ועטרן שריחן רע, ולזה נזדמנו בשמים שלא יוזק מריח רע".
 
איזכור נוסף וחשוב של בושם בתורה הוא בעניין עשיית '''שמן המשחה,''' אשר מופק מ[[שמן זית]], [[מור (בושם)|מור]], [[קינמון]], קידה וקנה בושם. בשמן זה היו מושחים את ה[[כהן גדול|כהנים הגדולים]], וה[[מלך|מלכים]] בשעת הכתרתם והמלכתם. וכן את [[כלי המקדש]] ראשונים:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="וידבר ה' אל משה לאמר. ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור חמש מאות וקנמן בשם חמשים ומאתים וקנה בשם חמשים ומאתים. וקדה חמש מאות בשקל הקדש ושמן זית הין. ועשית אותו שמן משחת קודש רקח מרקחת מעשה רקח שמן משחת קודש יהיה".|מקור=[[s:שמות ל כב|שמות פרק ל', פסוק כ"ב]]}}האיזכור החשוב ביותר לבשמים הוא כנראה בפרשיית "[[קטורת הסמים]]". על פי המתואר ב[[תנ"ך]], ה'''קטורת''' היא תערובת בשמים שהיו ה[[כהן|כהנים]] מקטירים פעמיים בכל יום, בבוקר ובין הערביים על [[מזבח הזהב]], שהיה ב[[היכל]] שב[[בית המקדש]]. כמו כן, הכהן הגדול היה מקטיר קטורת ב[[קדש הקדשים]] ב[[יום הכיפורים]]. שמה, קטורת, נתן ל[[מזבח הזהב]] את שמו הנוסף "מזבח הקטורת": {{ציטוט|אנגלית=|תוכן="ויאמר יהוה אל-משה קח-לך סמים, נטף ושחלת וחלבנה, סמים, ולבונה זכה:  בד בבד, יהיה. ועשית אותה קטורת, רוקח מעשה רוקח, ממולח, טהור קודש, ושחקת ממנה, הדק, ונתת ממנה לפני העדות באוהל מועד, אשר איוועד לך שמה; קודש קודשים, תהיה לכם."|מקור=[[s:שמות ל לד|שמות פרק ל, פסוק לד]]}}
שורה 263 ⟵ 265:
עשיית הקטורת ([[דקדוק עברי - מונחים|המכונה]] "פיטום הקטורת") הייתה מלאכה שדרשה מומחיות מיוחדת. בימי [[בית המקדש השני|בית שני]] הכנת הקטורת נעשתה על ידי משפחת [[בית אבטינס]], ששמרה בקנאות על סוד עשיית הקטורת. וכך מופיע בתלמוד:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת, ולא רצו ללמד.......אמרו להם חכמים: מה ראיתם שלא ללמד? אמרו: יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו: שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך......ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח, מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו: ממעשה הקטורת מתבסמין; לקיים מה שנאמר: "והייתם נקים מה' ומישראל".|מקור=[[s:יומא לח א|תלמוד בבלי, מסכת יומא, ל"ח, עמוד א']]}}איזכור נוסף נמצא ב[[ספר מלכים]] שם מתואר המפגש בין [[שלמה|המלך שלמה]] ל[[מלכת שבא]], במהלכו העניקה למלך מתנות ובשמים:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="וַתִּתֵּן לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב וּבְשָׂמִים הַרְבֵּה מְאֹד וְאֶבֶן יְקָרָה לֹא בָא כַבֹּשֶׂם הַהוּא עוֹד לָרֹב אֲשֶׁר נָתְנָה מַלְכַּת שְׁבָא לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה".|מקור=[[s:מלכים א י|מלכים א', פרק י']]}}בכל התרגומים הקדומים מתורגמים 'בשם' ו'בשמים' כשם כללי, אולם מהקשר הפסוק בו מפורטים מתנות [[מלכת שבא]] ל[[שלמה]] ניתן לכאורה להבין שה'בשמים' בתחילת הפסוק הם אכן שם כללי, אולם בהמשך הפסוק נראה כי מדובר בבשם מסוים ויוקרתי מאד: "לא בא כבשם ההוא".
 
סוגי בשמים נוספים מוזכרים במגילת [[שיר השירים]]:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="מַה-יָּפוּ דֹדַיִךְ, אֲחֹתִי כַלָּה; מַה-טֹּבוּ דֹדַיִךְ מִיַּיִן, וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל-בְּשָׂמִים.......שְׁלָחַיִךְ פַּרְדֵּס רִמּוֹנִים, עִם פְּרִי מְגָדִים:  כְּפָרִים, עִם-נְרָדִים...... נֵרְדְּ וְכַרְכֹּם, קָנֶה וְקִנָּמוֹן, עִם כָּל-עֲצֵי לְבוֹנָה; מֹר, וַאֲהָלוֹת, עִם כָּל-רָאשֵׁי בְשָׂמִים".|מקור=[[s:שיר השירים ד|שיר השירים, פרק ד']]}}מאיזכור נוסף המופיע ב[[מגילת אסתר]], ניתן לראות בו עדות לשימושו הנרחב של הבושם בארמונות המלוכה של העולם העתיק, במגילה מסופר על תהליך ההכנה הארוך של הנשים שיועדו למלך [[אחשוורוש]]:{{ציטוט|אנגלית=|תוכן="ובהגיע תר נערה ונערה לבוא אל המלך אחשורוש מקץ היות לה כדת הנשים שנים עשר חדש כי כן ימלאו ימי מרוקיהן ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים ובתמרוקי הנשים".|מקור=[[s:אסתר ב יב|אסתר פרק ב, פסוק יב]]}}מבין הבשמים המפורסמים שנזכרו על ידי [[חז"ל]] בתלמודב[[תלמוד]], ניתן למנות את [[אפרסמון (בושם)|בושם האפרסמון]], ששימש להנאה, ל[[קטורת]], ל[[רפואה]] ואף למשיחת [[כלי המקדש]], [[כהן|הכוהנים]], ו[[מלכי יהודה וישראל]] לאחר שפסק השימוש ב[[שמן המשחה]].
 
מוצאו של בושם האפרסמון הוא במזרחב[[מזרח אפריקה]] וחציו[[חצי האי ערב]]. לצמח זה שמות רבים, ביניהם: balsamon ביוונית, בלסאן ובשאם בערבית. כולם כנראה נגזרים מהמילה העברית-כנענית בָּשָֹם, אחותה של בֹּשֶׂם. תעתיק השֹי"ן ברצף ls מעיד על [[עיצור מכתשי, חוכך צדי, אטום|מבטאו הצדי]] של עיצור זה בתקופה קדומה.
 
== הבושם בהלכה ==
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/wiki/בושם"