חשמונאים – הבדלי גרסאות

בשנת [[157 לפנה"ס]] התחדשה המלחמה, ובכחידס הטיל מצור על אנשיהם של יונתן ושל אחיו שמעון, אשר החלו בפעולות [[גרילה]] מאזור [[מדבר יהודה]]. בכחידס הובס בקרב זה והחליט לעזוב את גבולות יהודה. יונתן הקים את מושבו ב[[מכמש]], אך לא ישב ב[[ירושלים]]. בארבע השנים הבאות שרר תיקו לא רשמי בין יונתן המנהיג הלא רשמי של יהודה והסלאוקים. מצב זה נמשך כאשר יונתן ממתין לשעת הכושר אשר תוביל אל עצמאותה המלאה של יהודה. בתקופה זו נהרג יוחנן על ידי שבטי נוודים בעת שפעל בשליחות אחיו.

 

 

בהמשך המאבק על ראשות השלטון הסלאוקי נחל אלכסנדר באלאס הפסדים מידיו של [[דמטריוס השני]], שביקש לחדש את הברית עם יונתן ומתוך שיקולי תועלת, העניק ליהודה פטור ממסים. יונתן לא נשאר בצד זה זמן רב, אלא עבר למחנהו של מתנגדו של דמטריוס, [[דיודוטוס טריפון]], אשר אישר את מעמדו של יונתן ואיפשר לו למנות את אחיו, שמעון, לנציב על אזור מישור החוף. היה בכך כדי לסמל את ראשית צמיחתה של מלכות בית חשמונאי. שמעון עשה חיל בתפקידו החדש: הוא כבש את [[בית צור]] והרחיק ממנה את חיל המצב הסלאוקי. כן ביצר את [[תל חדיד|חדיד]] בשפלה, ליד [[לוד]].

על-פי צוואת מתתיהו נועד בזמנו יהודה המכבי להיות מוביל החזית הצבאית של המרד, ואילו המנהיג להלכה ובפועל בתחום המדיני, הייעוצי, אמור היה להיות שמעון ("והוא יהיה לכם לאב" כהתנסחות מתתיהו על-פי ספר מקבים א' ב סד). אלא, שדומה כי נסיבות השעה - ימי החירום והמרד - הותירו את שמעון מחוץ להנהגה עד ש"נגמרו" כל האחים, למעט, כאמור - הוא עצמו.

 

 

שמעון כרת ברית עם אויבו של טריפון, [[דמטריוס השני]]. עקב הברית הוכרזה יהודה לישות כמעט עצמאית וריבונית, שאינה משלמת מס לממלכה הסלאוקית. שנה זו ([[142 לפנה"ס]]), שבה קיבלה הממלכה את עצמאותה, נחשבה אז לשנה הראשונה לספירה החדשה, וממנה החלו למנות את השנים בימי ממלכת החשמונאים (שכוננה רשמית זמן מה לאחר מות שמעון. ראו בהמשך), אשר הייתה הממלכה העצמאית הראשונה מאז ימי [[צדקיהו המלך|צדקיהו]] אחרון מלכי [[בית דוד]].

 

 

בתחום מדיניות הפנים פעל שמעון למתן [[לגיטימציה]] לשלטון שושלת החשמונאים, מסוג זה שהייתה בעבר לשלטון בית דוד. בשנת [[140 לפנה"ס]] כינס שמעון את "אספת העם". אספה זו הייתה מכונסת אך במקרים חריגים, בהן נדרשה החלטה קונסנסואלית בעניין הרה גורל. כך למשל כינסה [[עזרא הסופר]] על מנת להחליט בעניין "הנשים הזרות", ו[[נחמיה]] כינסה על מנת להכריז על חתימת "האמנה". בעתיד תכונס האספה בימי [[המרד הגדול]] על מנת למנות את "ממשלת המרד". אספה זו כונסה על מנת לתת לגיטימציה לשלטונו של שמעון ושלטון יורשיו. שמעון הוכרז כ"נשיא וכוהן גדול" וכן "שר צבא". אספת העם אישרה איפוא לשמעון את ההנהגה והעניקה לו סמכויות שלטון ביהודה: בתחומי ההנהגה הפוליטית ("נשיא"), ההנהגה הדתית-פולחנית ("כהן גדול") וההנהגה הצבאית ("שר צבא"). סמכויות אלה, מתוך שעברו בירושה למשפחתו של שמעון ולבניו אחריו "לעולם" (כנוסח בעל מקבים א'), העניקו בסיס משפטי רשמי לשושלת בית חשמונאי. הייתה זו מעין מלוכה ללא כתר מלכות רשמי. כמו כן הוחלט שאין לבטל החלטה זו של אספת העם ואין לכנס אותה אלא בהסכמת שמעון. גם ללבושו של שמעון בטקס זה - "ארגמן וזהב" - יש משמעות המצביע על אדרת מלכות שנמסרה לו. תואר "מלך" (וביוונית - "באסיליאוס") לא הוענק לשמעון, מה שמצביע על כפיפותו למלך הסלאוקי.

כקודמיו, ובעיקר כבימי יונתן, נהנה שמעון מהמאבקים בחצר המלוכה הסלאוקי ומהשינויים שחלו בתוכה. בשנת 139 לפנה"ס נפל דמטריוס השני בשבי ה[[פרתים]] ובמקומו עלה אחיו, אנטיוכוס השביעי "סידטס" לכס המלוכה. מתוך שרצה לזכות בתמיכתו של שמעון אישר המלך את מעמדו וזכויותיו ואף העניק לו את הרשות לטבוע מטבעות. באגרת שכתב סידטס לשמעון הוא מציין כי "וירושלים והמקדש יהיו חופשיים, וכל הנשק אשר בנית, אשר תמשול בהם יישארו לך ..." (מקבים א' יד, ז). רשות ההטבעה הייתה מסימני הריבונות של יהודה, אף על פי ששמעון אולי לא ניצל אותה (טרם נתגלה אפילו מטבע אחד אשר ניתן לייחס אותו לשמעון החשמונאי).

 

 

שלטונם של שמעון ויונתן הוביל את החשמונאים ממעמד של משפחת כוהנים מאזור הררי ונידח של הארץ, המובילה מרד כנגד השלטון החוקי, למעמד של שליטי הארץ (אם כי עדיין נרתעו משימוש בתואר "מלך"), המקובלים הן על השלטון החיצוני והן על העם בכללותו.

בקשתו של תלמי בן חבוב להשתלט אחר הרצח על יהודה סוכלה, ואת כס הנהגת העם ירש יוחנן הורקנוס, בנו של שמעון, וזאת באישור אספת העם. עקרון ירושת בית חשמונאי, שעליו הוסכם באספת העם של שנת 140 לפנה"ס, התממש אפוא במלואו.

 

 

===החברה ביהודה בימי הורקנוס===

ככל שהלכה הממלכה הסלאוקית ושקעה בשחיתות ובסכסוכים פנימיים, כך עלתה קרנה של ממלכת החשמונאים וגדל כוחה. ימי יוחנן הורקנוס היו ימי תהילה צבאית וכיבושים חיצוניים, אך גם של התפתחות רוחנית חשובה.

 

 

 

יוחנן היה הראשון מבין המנהיגים החשמונאים שלצד שמו העברי מתנוסס שם יווני, מה שמצביע על היטמעות ההלניזציה (ההתיוונות) בקרב המלוכה החשמונאית. תופעה זו תתעצם בימי יורשיו ותגלוש לתחומים רבים.

 

==אריסטובולוס הראשון==

 

יוחנן הורה בצוואתו שמישרת הכהונה הגדולה תימסר לבנו בכורו, אריסטובולוס, ושאר התפקידים והמישרות - השלטון הממלכתי - יעבור לידי אלמנתו. אולי חרד יוחנן מפני ריכוז הסמכויות בידי אדם אחד, בעיקר כשמדובר באישיות כמו אריסטובולוס, שהיה רודף שררה ואכזר, שעלול להרוס במחי יד אחת את כל המפעל שבנו החשמונאים מאז פרוץ המרד בשנת 167 לפנה"ס.

אריסטובולוס לא הסתפק בתואר "נשיא", אלא שם כתר מלכות על ראשו. בתקופתו של אריסטובולוס הגיעה מידת ההתיוונות בחצר המלוכה לשיאים חדשים, והתבטאה בדימוי של מלוכה הלניסטית מקומית בתחום הפוליטי, כלכלי, חברתי, צבאי ואף תרבותי. אריסטובולוס כינה עצמו "פילהלנוס" (אוהב היוונים). כדי לסלק כל מתחרה מדרכו, כלא את אמו בבית הסוהר עד שגוועה שם ברעב, ואת אחיו אנטיגונוס, שחזר לירושלים מנצח מן המלחמה לכיבוש הגליל, רצח.

 

 

מקץ שנת שלטון אחת הלך אריסטובולוס לעולמו לאחר מחלה.

 

===אלכסנדר ינאי===

 

 

בעוד שהפרושים ראו בסנהדרין ובנציגי העם שותפים מלאים לשלטון, העדיף ינאי לשלוט ללא שותפים. הפרושים ראו בכך סטייה מהחלטת מועצת העם בימי שמעון, אשר היוותה את הבסיס לשלטונו של ינאי. הסכסוכים הפנימיים האלו הובילו בסופו של דבר ל[[מלחמת אחים]], שכתמריץ לה שימשה העדפתו של ינאי את סיעת הצדוקים, וסכסוך עם גיסו, [[שמעון בן שטח]], ראש סיעת הפרושים. הסכסוך נמשך 6 שנים, ולפי עדותו של [[יוסף בן מתתיהו]] הפיל חמישים אלף הרוגים, כשינאי מדכא את ההתקוממות באכזריות רבה בעזרת חיל שכירים. במסגרת הענישה הוא הורה להמית בצליבה כשמונה מאות מורדים. אם כי המספרים נחשבים בעיני חוקרי זמננו כמופרכים מעיקרם, יש בהם כדי להצביע על עוצמת הבעייתיות שבתחומי ממלכתו של אלכסנדר ינאי.

 

===שלטון הורקנוס===

 

לאחר מכן, בימי [[מלחמת האזרחים של יוליוס קיסר]], ניסה קיסר להחזיר לארץ את אריסטובולוס לשלטון בראש שני לגיונות רומים, אך אריסטובולס [[רעל|הורעל]]. לאחר מותו של אריסטובולוס, הוצא להורג על ידי נאמני פומפיוס אף בנו אלכסנדר.

==הכחדת החשמונאים בימי הורדוס==

[[קובץ:Road-443-burial-cave-34.jpg|250px|ממוזער|שמאל|זיהוי אפשרי של קברות המכבים. ע"פ חוקרים הקברים מזוהים עם גבעת שיח' ערבווי שמצפון לאל מידיה. בר כוכבא מסכים שהדבר ייתכן, אך סובר שהזיהוי אינו חד משמעי. המקום קובור אל יהוד הוא אתר מהתקופה הביזנטית]]

 

לאחר מכן הוציא הורדוס להורג את הקשיש הורקנוס בטענה שזה זמם להורגו. את מרים אשתו הוציא להורג בהתקף של קנאה, ולאחר מכן הרג אף את אמה, אלכסנדרה. מרים הייתה אחרונת החשמונאים שלא נתערב בהם דמו של הורדוס. ילדיה מהורדוס (שלושה בנים ושתי בנות), נחשבים יותר לאנשי בית הורדוס מאשר לאנשי בית חשמונאי. על מנת להכרית את בית חשמונאי כליל רדף הורדוס אף אחר צאצאי בבא, קרובי משפחה לבית חשמונאי, והרגם.

אף גורל ילדיהם המשותפים של הורדוס ומרים לא שפר עליהם. אחד הבנים מת בהיותו ילד. הבת שלומציון נישאה לפצאל, בן פצאל אחי הורדוס, והבת קיפרוס נשאה לאנטיפטרוס בן שלומית. משני הבנים הזכרים הנותרים אלכסנדר הבכור נישא לגלפירה בת מלך [[קפדוקיה]] אשר באסיה הקטנה, אך הוצא להורג על ידי הורדוס מחשש פן ימרוד בו. צאצאיו שלטו בארצות המזרח הקרוב כארמניה ו[[קיליקיה]], תוך שהם מאבדים כל זכר ליהדותם. אריסטובולוס, הצעיר, נישא ל[[ברניקי (בת שלומית)|ברניקי]] בת שלומית אחות הורדוס. אף הוא הוצא להורג בפקודת אביו. בנו הוא [[אגריפס הראשון]], אשר היה למלך יהודה. בן אחר הוא הורדוס השני, מלך [[כלקיס (ממלכה קדומה)|כלקיס]].

 

 

בתו של אגריפס הראשון [[ברניקי]] נישאה לדודה הורדוס השני וילדה לו שני ילדים בשם ברניקיון והורקנוס. בנו הוא [[אגריפס השני]] (כן היו לאגריפס הראשון שתי בנות נוספות בשם [[דרוסילה (בית הורדוס)|דרוסילה]] ומרים). שני אלו הלכו אחר [[טיטוס]] מחריב [[בית המקדש]] ואף הם אינם נחשבים לחשמונאים, ויש הסוברים כי עזבו כליל את היהדות. הטבלה ה[[גנאלוגיה|גנאלוגית]] המצ"ב משרטטת את הענפים העיקריים של צאצאי מרים והורדוס, וגורלם בקיצורים הכרחיים.

 

==הערכה היסטורית של החשמונאים==

 

 

מבחינה רוחנית הייתה זו תקופה של ניסויים חברתיים ורוחניים. הכוהנים לבית צדוק, ה[[איסיים]] כמו גם ה[[פרושים]] הביאו עמם לדת היהודית רוחניות ומחשבה דתית עמוקה. מתקופה זו מגיעים אלינו ספרי ההיסטוריה שנותרו במסגרת [[הספרים החיצוניים]] ([[ספר חשמונאים א']] ו[[ספר חשמונאים ב'|ב']], [[ספר יהודית]], ועוד), ספרות אפוקליפטית וספרות מוסר כפרקים מ[[ספר דניאל]], [[ספר חנוך א']] ו[[ספר חנוך ב'|ב']], [[ספר היובלים]] ועוד, וכן [[מגילות מדבר יהודה]]. למעשה, מרבית ספרים אלו נכתבו '''כנגד''' בית חשמונאי על ידי הכהנים בני צדוק שהודחו בידי החשמונאים, שלא כדין לטענתם. ספרי חשמונאים הם היחידים שנכתבו מטעם בית חשמונאי, ומקובל במחקר כי הם ספרי תעמולה של החשמונאים.{{הערה|1=רחל אליאור, זיכרון ונשייה, עמ' 130, הערה 32.}}

 

{{שליטי בית חשמונאי}}

[[קטגוריה:בתי מלוכה]]

[[קטגוריה:התקופה החשמונאית בארץ ישראל]]