השילוש הקדוש – הבדלי גרסאות

האריאניזם קרויה על שם [[אריוס]], אשר נולד בסוף המאה השלישית. אריוס היה לובי במוצאו, גדל באנטיוכיה והפך ברבות הימים לכומר באלכסנדריה. אריוס החזיק באמונה, אשר את ניצניה ניתן למצוא עוד בראשית במאההמאה השלישית, כי בנו של האלוהים אינו נצחי וכי האל האב יצר אותו מהאין לפני כל הדורות ככלי לשם בריאת העולם. ישו, על-פי תפיסתו של אריוס, אינו אלוהים מטבעו אלא ברוא האל ולפיכך ניתן לשינוי, הגם שבצורה שונה מכל שאר היצורים. אליבא דאריוס קיימת בתוך השילוש הירארכיה, כאשר מבין שלוש הישויות רק האב חסר ראשית וסיבה ואילו שתי הישויות האחרות נחותות מן האב, באו לעולם אחריו כתוצאה מבחירתו החופשית והן כפופות לו. אריוס סבר כי כבודו של ישוע הואצל עליו על ידי אביו בשל צדיקותו החזויה מראש. גישתו של אריוס סחפה אחריה תומכים רבים, אשר לאו דווקא קיבלו את מלוא דעותיו של אריוס על השילוש. יש חוקרים הרואים בתנועה זו השפעה של פילוסופיות פגאניות ואילו אחרים רואים בה מאמץ של חלק מבני התקופה למנוע הפחתה באלוהותו המוחלטת של האל האב.

אריוס אומנם גונה על ידי הבישוף של אלכסנדריה, אלכסנדר, אולם גישתו המשיכה לסחוף אחריה אוהדים רבים ולעורר מחלוקות, עד שהקיסר קונסטנטין כינס אספהאסיפה כנסייתית בניקאה בשנת 325 כדי ליישב את הוויכוח התאולוגי. מתנגדי אריוס בהנהגתו הרוחנית של אתאנאסיוס, דיאקון של אלכסנדר בישוף אלכסנדריה, שתפסו את שלוש הישויות בשילוש כבו-זמניות וכזהות במהותם, יצאו וידם על העליונה. ניסוח ההצהרה של ניקאה עוצב על ידי מתנגדיו של אריוס והאריאנים הוכרזו ככופרים. האריאניזם לא חוסל בקונסיל של ניקאה ואף הצליח לגבור על מתנגדיו והפך למשך זמן מה לתפיסה המקובלת של השילוש. ניצחונה המוחלט של דוגמת השילוש האורתודוקסית הושג בקונסיל של קונסטנטינופול בשנת 381 אולם האריאניזם מצא לו תומכים חדשים בקרב השבטים הגרמניים ורק לאחר התנצרותם של הפרנקים בשנת 496 החל נעלם בהדרגה.