משה זילברג – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 28:
בארץ ישראל לימד [[בית הספר תחכמוני (תל אביב-יפו)|בבית הספר תחכמוני]] ב[[תל אביב]] והיה מקורב ל[[חיים נחמן ביאליק]]. ביאליק צירף את זילברג למרצי "[[אהל שם (מפעל תרבות)|אהל שם]]" וזילברג הרצה שם בנושאי תלמוד בין השנים 1931 - 1948. כותרת הרצאותיו הייתה "תלמוד לעם". בין השנים [[1929]]–[[1948]] שימש כ[[עורך דין]] פרטי.
עם [[קום המדינה]] צורף לסגל [[בית המשפט המחוזי]] ב[[תל אביב]]{{הערה|[https://www.nevo.co.il/law_word/Law12/er-018.pdf מינויים], העיתון הרשמי 18, עמ' 106}} וב-[[1950]], מונה כשופט ב[[בית המשפט העליון]]. ב[[שנות ה-50 של המאה ה-20|שנות ה-50]] הוביל את מגמת ההסתמכות על רעיונות [[המשפט העברי]] (יורשו המובהק הוא פרופ' [[מנחם אלון]]). התמחותו הייתה ב[[דיני משפחה בישראל|דיני אישות, משפחה וירושה)]]. במקביל לכהונתו היה זילברג פרופסור למשפטים ב[[האוניברסיטה העברית|אוניברסיטה העברית]]. לאחר פטירתו של [[שניאור זלמן חשין]] היה יו"ר [[החוג לתנ"ך בבית ראש הממשלה]] בימי [[דוד בן-גוריון]] ולאחר מכן בבית הנשיא.
זילברג הוא חתן [[פרס ישראל]] למשפט לשנת [[תשכ"ד]]. ב-[[1970]] פרש מבית המשפט העליון בו כיהן כממלא-מקום קבוע לנשיא, והתמסר לכתיבת מאמרים בנושאי משפט, הלכה וענייני דיומא. דבריו כונסו בספר "באין כאחד: אסופת דברים שבהגות, בהלכה ובמשפט."
| |||