כניעת גרמניה הנאצית – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
[[קובץ:Kapitulation-reims.gif|שמאל|ממוזער|250px|גנרל [[אלפרד יודל]] חותם על מסמכי הכניעה, 7/5/1945]]
[[קובץ:Rheims-01.jpg|ממוזער|150px|left]]
[[קובץ:Rheims-02.jpg|ממוזער|150px|שמאל|כתב הכניעה הצבאית הגרמנית שנחתם בריימס]]
ה[[הזירה האירופאית 1945-1942|זירה האירופית]] ב[[מלחמת העולם השנייה]], הסתיימה ב'''[[כניעה|כניעה ללא תנאי]] של [[גרמניה הנאצית]]''', ב־[[7 במאי|7]] וב־[[8 במאי]] [[1945]].
 
== רקע ==
[[קובץ:Timeloberg – 030545.jpg|ממוזער|[[ברנרד לו מונטגומרי|מונטגומרי]] (שני משמאל) מקבל את המשלחת הגרמנית בראשות [[הנס-גאורג פון פרידבורג|פון פרידבורג]] (מחזיק מסמך). מימין-אדמירל גרהרד וגנר; גנרל הנס קינצל. [[3 במאי]] [[1945]]]]
לקראת סיום מלחמת העולם השניה, גרמניה הנאצית התמוטטה אל מול התקדמות [[הצבא האדום]] ממזרח וצבאות [[בעלות הברית]] ממערב. בסוף [[אפריל]] החלו כוחות הצבא האדום לחדור ל[[ברלין]]. ב־[[30 באפריל]] התאבד הפיהררה[[פיהרר]] [[אדולף היטלר]] יחד עם אשתו הטריה [[אווה בראון]] בבונקרב[[פיהררבונקר|בונקר הפיקוד]] בברלין. בצוואתו הפוליטית הצדיק היטלר את התפשטות גרמניה למזרח, האשים במפלה את היהודים, והוקיע את ראשי הצבא והמפלגה, כ[[הרמן גרינג]] ו[[היינריך הימלר]] כבוגדים - הם אכן רצו לנהל משא ומתן עם בעלות הברית. היטלר מינהפיצל את תפקידו לשנים ומינה את [[גרנד-אדמירל|גרוס אדמירל]] [[קארל דניץ]], מפקד [[קריגסמרינה|הצי הגרמני]], ליורשו כ[[נשיא גרמניה|נשיא המדינה]], ואת [[יוזף גבלס]] ל[[קאנצלר גרמניה]]. למחרת פורסם ב[[רדיו]] הגרמני שהיטלר נהרג בקרב מול הצבא האדום.
 
העיר ברלין נכנעה לסובייטים ב־[[2 במאי]], ו[[דגל ברית המועצות]] הונף מעל בניין ה[[רייכסטאג]].
דניץ ניהל את [[ממשלת פלנסבורג|ממשלתו]] ב[[פלנסבורג]], [[עיר נמל]] בצפון גרמניה. הממשלה הייתה חסרת כוח ממשי, ועיקר פועלה היה ארגון תהליך כניעת המדינה.
 
ב־[[3 במאי]] הגיעה למפקדתו של הפילדמרשלה[[פילדמרשל]] הבריטי [[ברנרד לו מונטגומרי]] בצפון-מערב גרמניה משלחת מטעם ראש מפקדת הכוחות המזוינים [[וילהלם קייטל]], בראשות מפקד הצי הגרמני [[הנס-גאורג פון פרידבורג]]. הגרמנים ביקשו ממונטגומרי שייקבל את כניעת הכוחות הגרמניים הנסוגים מפני הסובייטים, אולם מונטגומרי סירב לדון בגורל הכוחות הנמצאים בחזית הסובייטית, ודרש את כניעת הכוחות שנמצאים בחזית שלו. לבסוף, אחרי שפון פריידבורג חזר למפקדה הגרמנית וקיבל אישור הוא שב למפקדתו של מונטגומרי, שם חתם ב-[[4 במאי]] בשעה 18:30 על כניעה ללא תנאי של הכוחות הגרמניים ב[[הולנד]], בצפון-מערב גרמניה וב[[דנמרק]], החל מה־[[5 במאי]] בשעה 08:00 (לפי [[שעון קיץ|שעון הקיץ]] הבריטי). מונטגומרי אירגן טקס פומבי לעיני התקשורת, בין השאר כדי ליטול חלק מהתהילה של [[דווייט אייזנהאואר]]. כניעה דומה, אך פחות מתוקשרת, התקיימה למחרת בדרום גרמניה.
 
פון פריידבורג טס ממפקדתו של מונטגומרי למפקדתו של אייזנהאואר, המפקד העליון של כוחות בעלות הברית באירופה, ב[[ריימס]] שבצפון מזרח צרפת. וב-[[6 במאי]] שלח דניץ לריימס את הגנרל [[אלפרד יודל]], ונתן לו את הסמכות הבלעדית לחתום על כניעה. יודל ניסה להגיע עם האמריקאים להסכם נפרד, או לפחות להרוויח זמן שבו כמה שיותר חיילים גרמניים ייכנעו לאמריקנים או לבריטים ולא לסובייטים. אולם אייזנהאואר הבטיח לסובייטים שהוא לא יחתום על הסכם נפרד והבהיר את זה לגרמנים. כמו כן אייזנהאואר סירב להיפגש עם המשלחת הגרמנית עד שיחתם הסכם כניעה ללא תנאי, וראש צוות המשא ומתן מצד בעלות הברית היה ראש המטה שלו, וולטר באדל סמית. בסופו של היום, לאחר שיודל נואש מניסיונותיו להגיע להסכם נפרד עם ארצות הברית ובריטניה, הוא הסכים לקבל את הנוסח שהכתיב אייזנהאואר לכניעה, כשההישג היחידי היה דחיית כניסת הכניעה לתוקף בכמעט שתי יממות, דבר שאיפשר מעבר עוד חיילים ואזרחים מהחזית המזרחית כדי להיכנע בחזית המערבית.
[[קובץ:Jodl surrender front view.JPG|ממוזער]]
 
== חתימה על הסכם כניעה ==
[[קובץ:Kapitulation-reims.gif|שמאל|ממוזער|250px|מעמד הכניעה ב[[ריימס]]. מימין - פון פרידבורג, במרכז - גנרל [[אלפרד יודל]], חותםמשמאל על- מסמכימיור הכניעהוילהלם אוקסניוס, [[7/5/ במאי]] 1945]]
[[קובץ:Field Marshall Keitel signs German surrender terms in Berlin 8 May 1945.jpg|ממוזער|[[וילהלם קייטל]] חותם על הכניעה האחרונה, ברלין, [[8 במאי]] 1945]]
כתב הכניעה הצבאית נחתם ב־[[7 במאי]] בשעה 02:41 לפנות בוקר. הכוחות הגרמנים הסכימו לכניעה ללא תנאי הן למפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית, והן לפיקוד הסובייטי העליון, החל מה-[[8 במאי]] בשעה 23:01 (לפי זמן מרכז אירופה). מטעם הגרמנים חתם יודל, מטעם המפקדה העליונה של כוחות בעלות הברית באירופה חתם סמית, ובנוסף חתמו: גנרל איוון סוסלופרוב (נציג ברית המועצות) וגנרל פרנסואה סבז (נציג צרפת). אחרי החתימה הכריז יודל: "עם חתימת הסכם זה, העם הגרמני וכוחותיו המזוינים נתונים בידי המנצחים – לשבט או לחסד."
 
אולם לאחר החתימה התברר שהסובייטים, שחששו שהגרמנים יצליחו להפסיק את הלחימה רק בחזית המערבית, לא היו מרוצים מנוסח ההסכם, ומכך שהוא נחתם במפקדה של אייזנהאואר. לכן הם דרשו חתימה נוספת על נוסח מתוקן, בברלין. הסתייגותם הגיעה רק אחרי שנחתם כתב הכניעה, אולם הם לא ויתרו, וב-[[8 במאי]], מעט לפני חצות, נחתם כתב כניעה שני, ב[[המוזיאון הגרמני-רוסי|קרלסהורסט]] שבברלין, הכבושה על ידי [[הצבא האדום]]. מהצד הגרמני כתב הכניעה נחתם על ידי [[וילהלם קייטל]], אדמירל פון פריידבורג (כנציג [[קריגסמרינה]]) וגנרל [[הנס-יורגן שטומפף]] כנציג [[לופטוואפה]]. בשם מפקדת בעלות הברית באירופה חתמו: המרשל האווירי הבריטי [[ארתור טדר]], הגנרל האמריקאי [[קרל ספאץ]] והגנרל הצרפתי [[ז'אן דה לאטר דה טסיני]]. בשם הפיקוד הסובייטי חתמו [[מרשל ברית המועצות|מרשל]] [[גיאורגי ז'וקוב]] וגנרל וסילי סוקולובסקי.
 
בתחילה הוחלט לפרסם את דבר הכניעה רק לקראת ה-[[9 במאי]], בהודעה רשמית של מנהיגי המדינות, ונציגי העיתונות שנכחו בכניעה בריימס התבקשו לשמור את דבר הכניעה בסוד. אולם עיתונאי [[סוכנות ידיעות|סוכנות הידיעות]] [[אסושייטד פרס]] אדוארד קנדי הפיץ במברק את דבר הכניעה, וכך נפוצה הידיעה במערב לפני הזמן המתוכנן, ו[[יום הניצחון באירופה]] נחגג ב־[[8 במאי]], ולא ב-[[9 במאי]].<gallery>
[[קובץ:Rheims-0201.jpg|ממוזער|150px|שמאל|כתב הכניעה הצבאית הגרמנית שנחתם בריימס]]
[[קובץ:Rheims-0102.jpg|ממוזער|150px|left]]
</gallery>
 
== לאחר הכניעה והחתימה עליה ==