דיני קניין – הבדלי גרסאות

 

===י' ויסמן===

 

==תאוריות המצדיקות את הקניין==

# '''תיאורית התפישה''' - תאוריה זו היא הקדמונית מבין התאוריות השונות. לפיה, לגבי נכסים פנויים, שאינם בהחזקתו ובבעלותו של איש, ירכוש בהם בעלות מי שתופש אותם ראשונה. קרי: התופש הראשון מגבש זכות ראשונים בנכס. גישה זו מקובלת על חסידי [[משפט הטבע]]. מבקרי גישה זו כינו אותה "הצדקנות שבחטפנות" או בקצרה: "מחטף". אלמנט התפישה האמור מוצא ביטויו גם בחקיקה הישראלית ולהלן מספר דוגמאות: א. סעיף 3 לחוק המיטלטלין, התשל"א 1971 - סעיף זה מאפשר מעין זכייה מן ההפקר בנכס שאין לו בעלים ובלבד שהדבר ייעשה ב"כפוף לכל דין" ו"תוך כוונה לזכות בהם". ב. סעיפים 17, 19 לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969 - סעיפים אלו מספקים הגנה (החזרת גזלה, תביעה למניעת הפרדה) גם למחזיק במקרקעין שאינו כדין (להבדיל מזכות השימוש בכח כנגד הסגת גבול המסויגת בהחזקה כדין כפי העולה מסעיף 18(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט 1969).

 

# '''תיאורית ההגנה על חירויות האדם''' - תאוריה זו גורסת כי רצון לעשייה בנכסים היא דרך לביטוי אישיותו של האדם, וכי ההגנה על רצון זה, על דרך של כיבוד הזכות בנכסים שביחס אליהם הביע האדם את רצונו, היא למעשה הגנה על אישיותו וחירויותיו. חירות השליטה בנכסים היא העושה אדם לחופשי. ביטוי לגישה זו ניתן למצוא בנטייה לכלול את ההגנה על זכות הקניין בין חירויות היסוד של האדם.

ניתן לחלק את זכויות הקניין לשני סוגים עיקריים: קניין פיזי - [[מקרקעין]] ו[[מיטלטלין]], ו[[קניין רוחני]] - [[פטנט|פטנטים]], [[מדגם|מידגמים]], [[סימן מסחר|סימני מסחר]] ו[[זכויות יוצרים]].

 

 

מיטלטלין יכולים להיות בני קיימא (בעלי אורך חיים ממושך), ופסידים (מתכלים במהרה).