אהרן שביט – הבדלי גרסאות

שביט נולד ב[[בית החולים עין גדי]] ב[[תל אביב]] וגדל ב[[נס ציונה]]. הוא דור רביעי בארץ ישראל, בן משפחת ילובסקי ומשפחת בוקסר ממייסדי המושבה. אבי סבו הוא [[אברהם ילובסקי]] מקורבנות הטרור הראשונים בארץ ישראל, שנרצח על ידי ערבים ב-[[1888]]. למד ב[[בית הספר התיכון החקלאי פרדס חנה]].

שביט התגייס לצה"ל ב-[[1953]] וסיים [[קורס טיס]] מס' 17 במאי [[1955]]. לאחר הקורס נדרש לעברת את שמו. הוא שימש מדריך ב[[בית הספר לטיסה]] וב-[[1956]] השתתף בקורסי ההכשרה הראשונים על מטוסי ה[[מיסטר]] החדשים שסופקו לחיל האוויר.

ב[[מלחמת סיני]] לחם כטייס מיסטר ב[[טייסת 101]], במהלך המלחמה הפיל שני מטוסי [[דה הבילנד ומפייר|ומפייר]] מצריים{{הערה|{{אתר חיל האוויר||להפיל את הוומפירים|3309-6765}}}}. לאחר המלחמה שירת כקצין מבצעים ב[[טייסת העקרב]], טייסת סופר מיסטר (סמב"ד), ב-[[1960]] זכה למכתב הערכה ממפקד חיל האוויר [[עזר ויצמן]], בזכות נחיתת אונס מוצלחת שביצע. שימש סגן מפקד [[טייסת 116]], ב-[[1963]] עבר להדריך בבית הספר לטיסה והיה ממקימי [[הצוות האווירובטי של חיל האוויר הישראלי]].

ביוני [[1966]] מונה למפקד טייסת העקרב (טייסת 105). הוא פיקד עלייה במהלך [[מלחמת ששת הימים]], ב[[מבצע מוקד]] הוביל מבני תקיפה של שדות התעופה אינשאס ומנסורה ו[[מצרים]] ושדה התעופה סייקל ב[[סוריה]]. בתקיפה בסוריה הפיל בקרב אוויר מטוס [[מיג 21]]. לאחר המלחמה המשיך לפקד על הטייסת עד אוגוסט [[1968]]. לאחר מכן מונה למפקד טייסת תעופה וסגן מפקד [[בסיס רמת דוד]]. ב[[מלחמת ההתשה]] היה ב[[הצבת חירום]] כטייס [[סקייהוק]] והשתתף ב-[[1969]] הפצצת סוללות תותחים ירדניות שירו על [[עמק בית שאן]], וכטייס [[F-4 פנטום]] ב[[טייסת 69]]. הוא השתתף בגיחות מבצעיות ב[[מצרים]], בהן [[מבצע קשת אווירי]] (תקיפת נמל ראס בנאס במאי [[1970]] בתגובה ל[[טיבוע ספינת הדיג אורית]]), התקיפה הארוכה ביותר של חיל האוויר עד [[מבצע רגל עץ]].

לאחר שירותו הצבאי שימש סמנכ"ל מבצעים בחברת אלול טכנולוגיות מתחום הביטחון והתעופה.