אלי רוזנברג – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 9:
 
לאחר שחרורו מהצבא החליט לעשות את הגאולוגיה לתחום עיסוקו הראשי, ולכן נסע ל[[שווייץ]] ולמד ב[[ציריך]] ב[[אוניברסיטת ציריך]] וב"[[המכון הטכנולוגי של ציריך|בית הספר הטכני הגבוה הפדרלי]]" (ETH Zurich) גאולוגיה והתמחה ב[[מינרלוגיה]], [[פטרוגרפיה]] [[פליאונתולוגיה]] ו[[כימיה]]. ב-[[1957]] סיים את המסלול הישיר של לימודי הדוקטורט עם הגשת עבודת התיזה בנושא "הגאולוגיה של [[הרי נפתלי]], [[הגליל העליון]]".
אחרי שחזר ארצה, שימש ד"ר רוזנברג כגאולוג בחברה הממשלתית "מחצבי ישראל" (שהשתלבה לימים בחברת "[[כימיקלים לישראל]]" - כי"ל), ונשלח מטעמה לעסוק כשנה בחקר מחצבים ב[[קפריסין]]. ב-[[1958]] הצטרף לחברת הנפט הישראלית [[נפטא (חברה)|נפטא]] כגאולוג נפט וגז, לימים התמנה לגאולוג הראשי של החברה והיה שותף לגילוי ולפיתוח של שדות הנפטהגז "[[ראש זוהר|זוהר]]", "[[כידוד]]", "קנאים" ו"[[גורים]]".
 
ב-[[1969]] הפך ד"ר רוזנברג ליועץ גאולוגי עצמאי של חברות נפט בארץ ([[לפידות]], [[חיפושי נפט]] ו[[חברת הנפט הלאומית]]) ושל חברות נפט בחו"ל - בים הצפוני, ב[[ארצות הברית]], ב[[קנדה]], ב[[אקוודור]] ובארצות נוספות. בעיקר שימש מאז כיועץ הגאולוגי הראשי של חברת "[[דלק קידוחים]]" והיה יועץ החברה במהלך תגליות הגז הגדולות בים התיכון. ב-[[1975]] היה נציג חברת הנפט הלאומית במשלחת המדינית-צבאית של ישראל בשיחות על החזרת שדות הנפט בסיני למצרים וההסדרים הקשורים לעניין זה, במסגרת המשא ומתן על [[הסכם הביניים בין ישראל למצרים 1975|הסכם הביניים בין ישראל למצרים]].