קרינת אלפא – הבדלי גרסאות

המקור הנפוץ ביותר של חלקיקי האלפא הינוהוא בהתפרקות מגיבים כבדים (כבדים מ-106 [[יחידת מסה אטומית|יחידות u אטומיות]]). כאשר אטום פולט חלקיק אלפא בהתפרקות אלפא, מספר המסה של האטום קטן ב-4, כיוון שהוא "איבד" 4 [[נוקלאון|נוקלאונים]] (מתוקף חוק שימור מספר הנוקלאונים שעברו לחלקיק האלפא). המספר האטומי של האטום יורד ב-2 כתוצאה מאיבוד 2 פרוטונים. כלומר, בתהליך פליטת האלפא, האטום הופך לאטום חדש. דוגמאות לכך הם כאשר אורניום פולט קרינת אלפא והופך לתוריום, או כאשר רדיום הופך לגז רדון (בעקבות פליטת חלקיקי האלפא).

בניגוד להתפרקות בטא, ההוראות הבסיסיות להתפרקות אלפא הם איזון בין כוח אלקטרומגנטי וכוח גרעיני. התפרקות אלפא הינההיא תוצאה של דחייה בין חלקיק האלפא לגרעין האטום, כיוון שלשניהם מטען חיובי. בפיזיקה הקלאסית, לחלקיקי האלפא אין די אנרגיה לעבור את מחסום הפוטנציאל הגרעיני שלוכד אותם באטום, התופעה הקוונטית של [[מנהור קוונטי|מנהור]] היא שמאפשרת לחלקיק האלפא להתנתק מהגרעין.