NAACP – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: {{ס:\1|, \1–\2
מ ←‏היסטוריה: clean up, replaced: הינה ← היא באמצעות AWB
שורה 12:
ב-[[1910]] פתח האיגוד את משרדיו ב[[ניו יורק]] ומינה חבר מזכירים לנושאים שונים ונשיא, כל בעלי התפקידים היו לבנים פרט לדו בויז, שכיהן כמזכיר לענייני פרסום ומחקר ועורך בטאון האיגוד, ''The Crisis'' ("המשבר"). בעוד עיקר פעילות האיגוד באותה עת התמקדה בשדות הסיוע המשפטי וה[[חינוך]], הוביל דו בויז בבטאון קו רדיקלי הרבה יותר, שקרא לגאווה ושחרור{{הערה|[[הווארד זין]], '''היסטוריה עממית של ארצות הברית''', [[הוצאת בבל]], 2007 עמ' 467}}. עד [[1913]] פתח הארגון סניפים בערים כגון [[בוסטון]], בלטימור, [[קנזס סיטי]], [[וושינגטון די. סי.]], [[דטרויט]] ו[[סנט לואיס]] והחל לייצר רשת ארצית המורכבת מארגונים מקומיים. יוזם אסטרטגיה זו ונשיא הארגון בשנים [[1939]]–[[1929]] היה הסופר, העיתונאי והפעיל החברתי היהודי יליד ניו-יורק, [[ג'ואל ספינגרן]] (Joel Spingarn). מספר חברי הארגון גדל בהתמדה מ-9,000 ב-[[1917]] ל-90,000 ב-[[1919]], בלמעלה מ-300 סניפים בפריסה ארצית. מסע הפרסום האגרסיבי והמתמיד ביותר של הארגון היה כנגד מעשי [[לינץ']] בתביעה מ[[מושל (ארצות הברית)|מושל]]ים ואזרחים להפסיק פשעים אלה ולהעמיד את מבצעיהם לדין. המסע, שהוביל לאחר ארבע שנים לחקיקת חוק נגד מעשי לינץ' ב-[[1922]], נמשך עוד שלושים שנה בתביעה ליישמו{{הערה|[http://www.naacp.org/pages/naacp-history-anti-lynching-bill החוק נגד מעשי לינץ']}}{{הערה|[http://history.house.gov/Exhibitions-and-Publications/BAIC/Historical-Essays/Temporary-Farewell/Anti-Lynching-Legislation/ היסטוריית החוק נגד מעשי לינץ' באתר בית הנבחרים]}}.
 
ב-[[1930]] החל הארגון במסע נגד [[הפרדה גזעית]] במוסדות חינוך במטרה לפורר את דוקטרינת "[[נפרד אבל שווה]]", שהצדיקה את ההפרדה באופן חוקי. צעד ראשון בכיוון זה היה פרסום דו"ח מרגולד (Margold Report), מחקר שנועד לקעקע את מעמדה החוקתי של ההפרדה ושנערך על ידי עורך דין מטעם NAACP, נתן מרגולד{{הערה|[http://americanhistory.si.edu/brown/history/3-organized/higher-education.html אודות דו"ח מרגולד]}}{{הערה|[http://www.brownvboard.info/popup/04_The.htm על הדו"ח, ג'יין ר. מקניל], [[אוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל]]}}{{הערה|[http://www.brownvboard.info/popup/05_The.htm על דו"ח מרגולד, ג'ק גרינברג, אוניברסיטת קולומביה]}}. סדרת צעדים מחקריים, משפטיים, חינוכיים ופרסומיים בכיוון זה הובילה לבסוף לפסק הדין המשמעותי [[פסק דין בראון נגד מועצת החינוך|בראון נגד מועצת החינוך]], משנת [[1954]] אשר קבע [[דה יורה]] כי הפרדה על רקע גזעי בחינוך הציבורי בארצות הברית הינההיא בלתי חוקתית וביטל את דוקטרינת "נפרד אבל שווה". עורך הדין שייצג את התובעים, שעודדו על ידי סניף NAACP המקומי לתבוע את מועצת החינוך של מחוזם בגין אפליה גזעית, היה עורך דין מטעם הארגון, ת'ורגוד מרשל, לימים השופט העליון האפרו-אמריקני הראשון ב[[בית המשפט העליון של ארצות הברית]]{{הערה|[http://brownvboard.org/content/background-overview-summary תיאור המקרה], אתר קרן בראון}}.
 
תקופת [[המשבר הכלכלי העולמי של 1929]] הובילה את הארגון לתחום הצדק הכלכלי. לאחר שנים של קרע בין אפרו-אמריקאים ללבנים בני [[מעמד הפועלים]] ו[[המעמד הבינוני]] הנמוך, נוצרו שיתופי פעולה במסגרת [[איגוד עובדים|איגודי עובדים]] להגנה על משרות ותביעת שכר הוגן. באותה עת הצטרפה רעיית [[נשיא ארצות הברית]], [[אלינור רוזוולט]] כחברה בוועד המנהל הארצי של הארגון והיא סייעה לפתיחת משרות רבות עבור שחורים ב[[המגזר הציבורי|מגזר הממשלתי]] וב[[צבא]]. בעת [[מלחמת העולם השנייה]] התגייס הארגון להגנה על שוויון זכויותיו של החייל האפרו-אמריקאי והתמיכה בו גאתה. ב-[[1946]] עמד מספר חברי הארגון על 600,000.