ועדת העזרה וההצלה בבודפשט – הבדלי גרסאות

'''ועדת העזרה וההצלה בבודפשט''' (ב[[הונגרית]]: '''Budapesti Segélyező és Mentőbizottság''', נהגה במקורב: '''בּוּדוֹפֶּשְטִי שֶגֵייֶזוּ אֵש מֶנְטוֹבִּיזוֹטְצָ'ג''') קמה בתחילת שנת 1943 מטעם הנהגת היישוב בארץ ישראל, במטרה להתכונן לאפשרות של כיבוש הונגריה,. במקביל ובמקבילהתבקשה לסייע לפליטים להימלט להונגריה ולהיקלט בה, וליצור קשר ביןעם פעילי הצלה בשטחי הכיבוש, בעזרת כספים והוראות מטעם [[ועדת עזרה והצלה של הישוב]] והישוב בארץב[[איסטנבול]].

מייסדי הוועדה בבודפשט היו [[ישראל קסטנר]], שעמד בראשה, [[יואל ברנד]] ו[[שמואל שפרינגמן]], חברי איחוד-מפא"י. במהלך שנת 1943 נוסף להרכבה [[פרץ רבס]], מנהיג תנועת [[המכבי הצעיר|מכבי הצעיר]], ו[[רפי פרידל-בנשלום]], מנהיג [[השומר הצעיר]], הצטרף אליה בפברואר 1944. הרכבה המונוליטי, השמאל-הציוני, והקשר המועדף שקיימה עם [[ועדת העזרה וההצלה של הישוב]]ההצלה ב[[איסטנבול]], שהתבטא בקבלת מידע וכספים, עורר מתח קבוע בקרב פעילי הצלה בבודפשט, באיסטנבול ובארץ-ישראל <ref>קסטנר כתב בדו"ח-קסטנר ובעדותו הראשית במשפט גרינוואלד-קסטנר, שהוא וחבריו החליטו החליטו להקים ועדת הצלה, שבהרכב המייסד שלה היה יצוגייצוג לכל התנועות הציוניות החלוציות, שאוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית, היה יושב ראש הוועדה והוא היה סגנו, ולחילופין המנהל בפועל. ואולם, בחקירה הנגדית במשפט שינה את גרסתו ואמר שהוועדה הוקמה בעקבות פניית ועדת ההצלה באיסטנבול, שאוטו קומוי כינס את נציגי המפלגות הציוניות, ומקימיה היו חברי איחוד-מפא"י אשר היו מוכנים ליטול סיכון, ואילו "האחרים היו בחלקם הרבה פחות מוכנים לקבל על עצמם את הסיכון". יואל ברנד כתב שהנהלת פועלי ציון (מפא"י) היא שהסמיכה את שלושת חבריה, שמואל שפירנגמו, ישראל קסטנר ואותו לארגן ולנהל את העבודה. ינו פרנקל, ממנהיגי המזרחי, הודה כי נענה לבקשת ועדת ההצלה באיסטנבול לצרף את שמו כחבר וועדה אף שלא היה כזה. בדומה, גם משה שוויגר, מנהיג הפליטים היוגוסלבים בבודפשט וחבר איחוד-מפא"י, לא היה חבר ממש בוועדה. ישראל קסטנר, דו"ח קסטנרשל (בתרגוםועדת מגרמניתההצלה שלהיהודית בבודפשט 1942- 1945,תרגום לעברית בנימין גת רימון, כנראהבהוצאת בשנתהאגודה 1981)להנצחת זכרו, ללא שנת הוצאה, עמ' 60-61; עדות קסטנר במשפט גרינוואלד-קסטנר, משרד עורך דין שמואל תמיר, עמ' 5, 28, 39; יואל ברנד, בשליחות נידונים למוות, עיינות, תל אביב, תשי"ז, עמ' 17; ינו פרנקל בריאיון לאשר כהן, 17 בדצמבר 1979, 'המרכז לתיעוד היסטורי', אוניברסיטת חיפה, H3C35</ref>. אוטו קומוי, נשיא ההסתדרות הציונית בהונגריה, הצטרף אליה רשמית, בחותמו על מכתב משותף עם חברי הועדה בבודפשט לוועדת ההצלה באיסטנבול ב- 2 במאי 1944, כשנה וחצי לאחר שנוסדה<ref>מבודפשט לאיסטנבול, קומוי, קסטנר, ברנד, צבי,2 במאי 1944, ארכיון תולדות ההגנה, אוסף ריבלין, 81/187/32. קומוי היה אדם מקובל על הכול ועמד מעל למריבות הפוליטיות הפנים-ציוניות. הוא נבחר לתפקידו הרם לא במעט בשל היותו 'לוחם חזית' ממלחמת העולם הראשונה ודמות ייצוגית כלפי המימסד ההונגרי. אך הוא היה רחוק מלהיות מעורה בחיי היום-יום של הגופים הפוליטיים הציוניים. הוא ייצג את ענייני הציונות, אך לא ניהל אותם. אשר כהן, '''המחתרת החלוצית בהונגריה''', הקיבוץ המאוחד, תשמ"ד, עמ' 48.</ref>.

באמצעות קשרים שהקימו חברי הוועדה עם מנהיגי הצלה יהודים, בעיקר ב[[סלובקיה]] וב[[פולין במלחמת העולם השנייה|פולין]], ידעו נציגי הישוב באיסטנבול על [[השואה]] המתרחשת שם וב[[ברית המועצות]]; הם העבירו כספים מטעם העם היהודי והישוב בארץ ישראל לשטחי השליטה וההשפעה הגרמנית, הגיעו לגטאות בפולין, חקרו פליטים וקיבלו מידע על הגיטואיזציה והגירושים להשמדה. הם ניסו, לטענתם, להפיץ את המידע בקרב [[יהודי הונגריה]], אך אלו לא האמינו להם בהיותם מחוץ למעגל ההשמדה עד ראשית קיץ 1944.