סרקזם – הבדלי גרסאות

'''סַרְקַזְם''' (על-פי [[האקדמיה ללשון העברית]]: '''עוקצנות''') הוא סגנון דיבור תוקפני, המתאפיין בעלבון חבוי. להבדיל מעלבון גלוי (קללה), סרקזם נאמר במסווה של רצון תמים "להעביר מסר" או "לחנך" את הצד שאליו כוון, אם כי בהגדרה מטרתו לפגוע בכל מקרה.

 

 

 

אמרה סרקסטית איננה בהכרח [[מניפולציה (התנהגות)|מניפולטיבית]] (ראו בהמשך - סרקזם בפסיכולוגיה) אם כי לעתים הוא מגיע מתוקף מניפולציה או כחלק מתהליך מניפולטיבי.

{{להשלים|פסקה=כן}}

מבחינה מבנית, מאפיינים בולטים של דיבור סרקסטי הם:

# '''שימוש ב[[שאלה רטורית|שאלות רטוריות]] (בפרט בטון תוקפני או בהקשר [[מחלוקת]]י)''' - לדוגמה, כאשר אדם א' מבקש מאדם ב' לבצע מטלה מסוימת ב עשוי להשיב "למה לא", או "מה עוד" וכדומה; חייל יכול לומר לרעהו: "בטח שאני אחליף אותך בשמירה. למה לא", כשכוונת הדברים היא למעשה תשובה שלילית, סרקסטית כביכול לבקשה. קיום התוקפנות תלוי בטון או בהקשר בו נאמרים הדברים.

# '''הצגת מעשה נייטרלי כמביך''' - לדוגמה: [[פלוני]] מצהיר שאיננו אוכל בשר ו[[פלוני|פלמוני]] עונה לו שהוא "[[רגש|רגיש]]", בעוד שבפועל ייתכן שהוא בכלל עושה זאת מ[[רחמים]], מסיבה של [[טעם]] אישי, מסיבה [[דת]]ית, מסיבה חינוכית, מסיבות אחרות, או ממגוון סיבות גם יחד. לחלופין, פלמוני מוחא לו כפיים במטרה להגחיכו ([[מחווה גופנית]] ללא שימוש במילים).