כימותרפיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
←‏היסטוריה: תיקון אות חסרה
שורה 15:
ב-[[1947]] החל [[סידני פארבר]] לטפל באופן ממוקד (כלומר מבלי לפגוע ברקמות בריאות) בגידול הפרוע של [[תא דם לבן|תאי דם לבנים]] ב[[רקמה|רקמות]] [[מח עצם]] המופיע ב[[לוקמיה לימפוציטית חריפה]] בילדים. החומר הראשון שבעזרתו השיג שליטה ממוקדת בגידול היה [[אמינופטרין]] (Aminopterin), [[מולקולה]] המונעת קליטת [[חומצה פולית]] ולפיכך מעכבת את התפתחות תאי הדם הלבנים. ביוני [[1948]] פרסם פארבר לראשונה את ניסוייו בכתב העת [[New England Journal of Medicine]]{{הערה|[http://www.nejm.org/doi/full/10.1056/NEJM194806032382301 המאמר המקורי]}}. פארבר עמל על גיוס משאבים ותוכניות ממשלתיות לחקר הסרטן ולמציאת תרופה כימית ממוקדת לגידולים שונים.
 
ב-[[1954]] הוקם בארצות הברית CCNSC - CanceCancer Chemotherapy National Service Center (מרכז השירות הלאומי לכימותרפיה של סרטן), שחקר את השפעתם של מאות אלפי חומרים סינתטיים ואורגניים. העיקרון בבסיס מאמץ זה היה שיש לרכז מאמץ עליון למציאת תרופות ולפיכך אין צורך להבין ולחקור את מנגנון הפעולה, אלא להתרשם מה[[פנומנולוגיה]] שלה בלבד{{הערה|סידהרטא מוחרג'י, '''מלכת כל המחלות: ביוגרפיה של מחלת הסרטן''', [[עם עובד]] 2013, עמ' 136}}.
 
ב-[[1958]] טיפלו פארבר ועוזריו ב[[נפרובלסטומה]] ("גידול וילמס") באמצעות [[אקטינומיצין D]] בשילוב הקרנות [[קרני רנטגן]]. היה זה הסרטן ה[[גרורה|גרורתי]] הראשון שנרפא בהצלחה מלאה כתוצאה בכימותרפיה.