פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
במילים "העם של ארצות הברית" מצביעה החוקה על מקור סמכותה, הוא העם. על מילים אלו, המציגות את העם, ולא את המדינות, כריבון של האיחוד, התבססו אלו שחפצו לרכז את הכוח בממשל הפדרלי, שלפיהם הוא נציגו הישיר של העם האמריקני. ביטוי חשוב נוסף בפתיח החוקה הוא "לקדם את רווחת הכלל", זהו האזכור היחיד בחוקה ליכולתה של ארצות הברית, כמנגנון פדרלי, לחוקק חוקים שמטרתם הושטת סעד לבני המדינות.
 
החלקים הבאים של החוקה באו לבסס [[הפרדת הרשויות]] נוסח [[מונטסקיה]], הפרדה שאינה שלמה. כוחו של הנשיא מצומצם ביותרמוגבל, ופעולות רבות שלו, כגון כריתת בריתות והסכמים, דורשות את אישור הסנאט.
 
[[פרק 1 לחוקת ארצות הברית|הפרק הראשון לחוקה]] מחייב ייסודו של [[הקונגרס של ארצות הברית|קונגרס]] בן שני בתים המורכב מ[[הסנאט של ארצות הברית|סנאט]] ומ[[בית הנבחרים של ארצות הברית|בית נבחרים]]. הסנאט מורכב מנציגי המדינות, שלכל אחת מהן, קטנה כגדולה, יש אותו הייצוג (שני סנאטורים). בבית הנבחרים הייצוג למדינות הינו יחסי בהתאם לאוכלוסייתן. הסעיף הראשון מחייב את המדינות להשגיח על הבחירות הפדרליות, אך מסמיך את הקונגרס להתקין לכך תקנות. ב-[[1842]] הנהיג הקונגרס את שיטת חלוקת המדינות ל[[מחוז בחירה|מחוזות בחירה]] לקונגרס. [[בית המשפט העליון של ארצות הברית|בית המשפט העליון]] נדרש מאז כמה פעמים לדון בטיבם ובצדקתם של אופני חלוקה שונים.