מצה – הבדלי גרסאות

המצה מוזכרת כ-54 פעמים במקרא. חוקרים רבים, [[בלשןבלשנות|בלשנים]] ו[[רב]]נים, התלבטו באשר למקורה. אבן שושן{{הערה|שם=אבן שושן|[[אברהם אבן שושן]], "מצה", '''המילון החדש''' (כרך רביעי עמ' 1477), קרית ספר, ירושלים}} ובן יהודה{{הערה|שם=בן יהודה|[[אליעזר בן יהודה]], "מצה", '''מלון הלשון העברית הישנה והחדשה''' (כרך שביעי עמ' 3237, הערה 2), לעם, תל אביב}} מזכירים כמקור המילה את ה[[שורש (שפות שמיות)|שורש]] מצץ בגלל ה[[דגש חזק|דגש החזק]] ב[[צ]]ד"י, שניהם עם הסתייגות. גם רבי [[משה קורדובירו]] מזכיר את השורש כמקור המילה, ונותן הסבר רעיוני לכך: לפי היהדות, לפני [[יציאת מצרים]] היו בני ישראל משוקעים ב[[מ"ט שערי טומאה]], וה' "מצץ" אותנו משם.

אחרים שיערו שמדובר בשורש מצי, שפירושו הוצאת נוזלים מתוך דבר מה{{הערה|[[מהרי"ץ]] (רב תימני בן המאה ה-18): "נהגו כל ישראל לעשות מצת מצווה מסולת נקיה, מנופה בשלש עשרה נפה, כמצתו של שלמה. כי לשון מצה ר"ל המובחר והטוב שבחיטה, מלשון כי מיץ חלב יוציא". בפסוק עליו מדובר נכתב: {{ציטוטון|כִּי מִיץ חָלָב יוֹצִיא חֶמְאָה|{{תנ"ך|משלי|ל|לג}}}}, ובפירוש לכך כותבכתב בעל [[מצודת ציון]] שמיץ הוא מלשון מציצה וסחיטה}}.

בכמה מקומות ב[[מקרא]] מופיעות המצות כמאכל מקובל. כך אופה [[לוט]] מצות לאורחיו שהתבררו לאחר מכן כ[[מלאך|מלאכים]] ({{תנ"ך|בראשית|יט|ג|קצר=כן}}), כך נותן [[גדעון]] ל[[מלאך]]למלאך הבא אליו מצות וגדי [[עז הבית|עזים]] ({{תנ"ך|שופטים|ו|יט|כ|קצר=כן}}), וכך מגישה [[בעלת האוב מעין דור|בעלת האוב]] [[עגל]] מרבק ומצות למלך [[שאול]] המתארח אצלה ({{תנ"ך|שמואל א|כח|כד|קצר=כן}}).

אפשרות נוספת היא לקשר זאת עם היותו של הפסח קורבן, וזה קרב לעתיםלעיתים עם מצות. על איסור הקרבת [[חמץ]] אנו למדים מאוחר יותר ({{תנ"ך|ויקרא|ב|יא|קצר=כן}}): {{ציטוטון|לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ, כִּי כָל-שְׂאֹר וְכָל-דְּבַשׁ לֹא-תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַה'}}. ואם כן, יש לקשור את טעם אכילת המצות בקרבן הפסח עם טעם הקרבת המצות בכלל, ונראה שיש בכך משום ענווה והתבטלות כלפי ה'.

כרוב האכילות בהלכה, גם במצוות אכילת מצה קבעו חז"ל כמות מינימלית של [[כזית]] (גודל של [[זית]] בינוני; כיום מקובלים שיעורים גדולים יותר – כ-17 [[מטר מעוקב|סמ"ק]], כ-28 סמ"ק, ויש המחמירים עד כדי 50 סמ"ק){{הערה|ראהראו: הדר יהודה מרגולין, [http://www.dafyomi.co.il/lectures/reviis/kuntras-kzayis.pdf קונטרס שיעור כזית]}}.

בליל הסדר אוכלים כמה פעמים שיעור כזית מצה: פעם הראשונה בברכת מוציא-מצה אוכלים כזית אחד. ויש נוהגים שאוכלים שני שיעורי כזית – אחד למצת המצווה ואחד ל[[ברכותברכת המוציא לחם מן הנהניןהארץ|ברכת]] "[[ברכות הנהנין|המוציא"]]"; כזית אחד מהמצה השלמה לברכת המוציא והכזית השני מהמצה החצויה למצת מצווה. נוסף על כך יש לאכול עוד כזית מצה במצוות ה"כורך" (שבה אוכלים מצה כרוכה במרור, זכר למנהגו של [[הלל הזקן]] בזמן שבית המקדש היה קיים), ובפעם האחרונה לליל הסדר אוכלים עוד כזית (ויש המחמירים – שניים) ב"צָפוּן", הוא ה[[אפיקומן]] שאוכלים בסוף הסעודה, זכר לקורבן הפסח.

חז"ל אסרו לאכול מצה בערב הפסח (היינו, היום שבערבו יחול הפסח), כפי שנאמר ב[[תלמוד ירושלמי|ירושלמי]] ([[מסכת {{הערה|{{ירושלמי|פסחים]], פרק |י הלכה |א)}}}}: {{ציטוטון|אמר רבי לוי: האוכל מצה בערב הפסח כבא על ארוסתו בבית חמיו, והבא על ארוסתו בבית חמיו לוקה}} (בשני המקרים מדובר בדבר שכבר מובטח לאדם שיקבלו, אך אין הוא יכול להתאפק ונוטל ממנו בטרם עת). וכן כתב ה[[רמב"ם]] (הלכות חמץ ומצה ו, יב):

לפי כמה מ[[מחשבת ישראל|הוגי דעות של היהדות]], המצה מסמלת מאפייני התנהגות חיוביים. לפי דעה אחת היא מסמלת [[ענווה]], הואיל והיא נשארת רזה ודקה ולא מתנפחת כחמץ. לפי דעת [[מהר"ל]] היא מסמלת את ה[[חירות האדם|חירות]], הואיל והגדרת החירות היא הנאמנות לעצמיותך מבלי להיות מושפע מהלכי הרוח של הזולת וסולם ערכיו, כמו המצה השומרת על צורתה המקורית, ובניגוד ללחם איננה מושפעת מן השמרים. רעיון אחר מדבר על ה[[אות]]יות הזהות במילים "[[חמץ]]" ו"מצה", כאשר האות השונה היא [[ח]]' ו[[ה]]'. לפי רעיון זה, האות ח' סגורה, דבר המבטא גאוה וישות עצמית, בעוד האות ה' פתוחה כלפי מעלה, כסמל להתבטלות בפני [[אלוהים (יהדות)|אלוהים]].{{מקור}}

בנוגע ל[[ברכות הנהנין|ברכה]] על המצה הפריכה קיימת [[מחלוקת]] בין הפוסקים{{הערה|על מצות רכות, לכל הדעות יש לברך "המוציא".}}. בפסח עצמו, הכול מברכים על המצה את ברכת "המוציא לחם מן הארץ" (כפי שמברכים על [[לחם]]). אך בשאר ימות השנה, קיימת מחלוקת בין הפוסקים: יש הסוברים שמכיוון שמצה היא דקה ופריכה, הרי שדינה הוא כדין [[כעך]] ושאר מאכלים פריכים, אשר מברכים עליהם ברכת "בורא מיני מזונות". הסיבה שמברכים עליהם ברכה זו, היא שהם נקראים (בהגדרתם ההלכתית) [[פת הבאה בכיסנין]], שהוא לחם שלא אוכלים אותו לשביעה, אלא כ[[חטיף]] או מתאבן.

לשיטת אותם פוסקים (בעיקר [[מזרחים|ספרדים]]), רק בפסח קובעים על המצה סעודה (דהיינו, אוכלים את המצה לשביעה), ועל כן רק אז מברכים עליה "המוציא". לשיטת החולקים עליהם (בעיקר [[אשכנזים]]), על מצה בדרך כלל "קובעים סעודה", ועל כן דינה כלחם לכל דבר. כמובן, כל המחלוקת נסבה סביב השאלה של מצות פריכות; על מצות רכות לכל הדעות יש לברך "המוציא".

לשיטת הרב [[מרדכי אליהו]], יש לברך על מצה שנאפתה עבור חג הפסח ברכת "המוציא" עד [[פסח שני]] - י"ד אייר, ומכאן ואילך - מזונות, ואילו על מצה חמץ - יש לברך ברכת "מזונות" כל השנה.{{מקור}}

במסגרת הכנת ואפיית מצות עבודת היד בקרב קהילות ה[[אשכנזים]] התפתחה שיטה ולפיה מכינים את המצות בקבוצה [[שיתוף|שיתופית]] הנקראת ''"חֲבוּרָה''". להכנת המצות כעשרה שלבים כאשר על כל שלב החל מתחילת [[לישה|לישת]] ה[[בצק]] ועד [[אריזה|אריזת]] המצות שיצאו מן התנור ממונה בעל תפקיד אחר. בעלי התפקידים בחבורה יכולים להתחלף ביניהם אך יש גם בעלי מקצוע קבועים שמתמחים בשלב ספציפי של ההכנה ועובדים בשכר.

לפי דין הגמרא{{הערה|1=[[מסכת {{בבלי|פסחים]] |מ,|א.}}}} מותר ללתות (כלומר להשרות במים) את החיטים בהן משתמשים לאפיית המצות, משום שהחיטים קשות ואין המים חודרים לתוכן, ואין הן מחמיצות, אולם אסור ללתות שעורים, שהן רכות יותר, ויש בהן חשש חימוץ. אולם כבר בגמרא הובאה דעתו של [[רבה בר נחמני|רבה]], ש"בעל נפש" (חסיד - רש"י) לא ילתות אפילו חיטים, ובתקופה מאוחרת יותר קבעו [[גאונים|גאוני בבל]], שאסור ללתות, משום ש"אין אנו בקיאים ללתות" בצורה שתמנע את החמצת החיטים.

לצורך אפיית המצות על פי ה[[הלכה]] יש להשתמש ב'''מים שלנו''', ("לנו" משורש לי"ן, [[שינה|לינה]]) היינו מים ששהו בכלי במשך הלילה ואשר נשאבו ממקורם קודם לכן. מקור ההלכה ב[[ברייתא]] המצוטטת ב[[מסכת פסחים]] {{ציטוטון|אמר [[רב יהודה]]: "אשה לא תלוש אלא במים שלנו"|[[תלמוד {{בבלי]], מסכת |פסחים [[S:פסחים |מב א|מב א]]}}}}. הלכות מים שלנו מופיעים בספרי ההלכה [[ארבעה טורים]] ו[[שולחן ערוך]], חלק אורח חיים סימן תנ"ה.

[[רש"י]], בן [[המאה ה-11]], בפירושו לתלמוד, מציע הסבר להלכה זו הקשורה אכן לחמימות המים. בהתאם לידע המדעי שבתקופתו{{הערה|[[נריה גוטל]], "השתנות הטבעים בהלכה", עמוד קע"ח}}, מנמק רש"י כי בלילות ה[[חורף]] וה[[אביב]] המעיינות חמים, על פי הנאמר ב[[תלמוד בבלי]] {{ציטוטון|בימות הגשמים חמה מהלכת בשיפולו של רקיע לפיכך כל העולם צונן ומעיינות חמין|[[מסכת {{בבלי|ללא=שם|פסחים]], [[S:פסחים צד ב|צד |ב]]}}}}, משום כך יש לשאוב את המים מהמעיין ולהלינם במשך הלילה כדי שיצטננו.

נראה שמצותיהם של אבותינו נראו כמו המצות של התימנים הדומות ל[[פיתה עיראקית|פיתות עיראקיות]] רכות – יותר מאשר המצות המודרניות, שהן קשות ביותר. המצות הקשות נוצרו לא מתוך חומרה שלא לאכול מצות רכות או עבות אלא בשל ההקפדה לא להכין מצה בתוך פסח עצמו, מחשש שמא הבצק יחמיץ במהלך החג{{הערה|הרב [[יוסף קאפח]], '''הגדת תימן אגדתא דפסחא''', ירושלים: תשנ"ה, עמודעמ' 25}}, וכן עקב ההתפתחות התעשייתית והמעבר מאפייה ביתית למסחרית, דבר שהצריך את שימורן של המצות לזמן רב עקב האפיה המוקדמת, מה שלא התאפשר במצות הרכות שהתעפשו במהירות. בשל חומרה זו הכינו את כל המצות לפני פסח (אף על פי שגם כאן ישנה בעיה של חימוץ הבצק, הבעיה חמורה פחות מבצק שהחמיץ בפסח עצמו). באותם ימים לא היה ניתן לשמר מצות רכות, ולכן אפו את המצות דקות ויבשות וכך הן נשמרו לאורך כל החג.

# '''ערבוב''' (ביידיש: פארנעמער) בשלב זה מערבבים את הקמח ואת המים מיד עם שפיכתם לתוך הקערה עד לקבלת [[בצק פריך]] ולא מעובד. כשהפארנעמער מוכן לכך הוא מכריז "קמח" ואיש הקמח שופך את הקמח לקערה. אחר כך הוא מכריז "מים" ואיש המים אומר "לשם מצת מצווה" ושופך את המים לתוך הקערה, ואז מתחיל הפארנעמער בעבודתו.

# '''[[גימור]]'''. בשלב זה עורכים את הבצק, מדקקים אותו ומשווים לו את צורתה הסופית של המצה על ידי מערוך מיוחד. ה''"גומרים''" מקבלים שכר גבוה על עבודתם שכן זהו מקצוע הדורש מיומנות רבה והתוצאה הסופית של המצות מושפעת רבות מטיב עבודתם.

# '''[[אריזה]]'''. מכניסים את המצות ידנית לתוך קופסאות קרטון שטוחות, שוקלים אותן ומכינים אותן לחלוקה ל''"חבורה''" או למכירה.

[[קניידלעך]] הוא מאכל אשכנזי מסורתי העשוי כמעין קציצה עגולה, המתבשל בתוך המרק ונאכל עמו. הקניידלעך עשויים מקמח, לרוב מקמח מצה, ולעתיםולעיתים אף מחתיכות מצה מרוסקות, ולכן הם נחשבים כמאכל מסורתי בעיקר לפסח. אלו המקפידים לא לאכול בפסח מצה שרויה, נמנעים מלאכול קניידלעך בפסח. שאר מרכיביו של הקניידלעך הם [[ביצה (מזון)|ביצים]], [[שמן]] ו[[מים]].

* {{דעת|[[יצחק אלפסי (חוקר חסידות)|יצחק אלפסי]]|daat/kitveyet/mahanaim/pesah|מצות מכונה ומצות של יד}}{{קישור שבור|6 באפריל 2017}}

*{{כיכר השבת|שלב אחרי שלב: כך אופים מצות עבודת יד|פסח-2|(תמונות)}}{{קישור שבור|6 באפריל 2017}}

* {{יוטיוב|WubSZpPDZ_Y|שם=איך אופים מצה?}} ערוץ יהדותון

* הרב [[ברוך אוברלנדר]], [http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=50520&st=&pgnum=73 מאמרו]התפתחות של הרבצורת [[ברוך אוברלנדר]המצה], עלקובץ '''התפתחותאור צורת המצהישראל''' בקובץ אור ישראל: גיליון נא עמודעמ' קכא-קלזקכא–קלז, גיליוןוגיליון נב עמודעמ' עב-פועב–פו (באתר [[היברובוקס]].)