תראבין – הבדלי גרסאות

'''תראבין''' או '''תראבין א-צאנעתראבין''' הוא [[שבט]] [[בדואים|בדואי]] המתגורר בעיקר ב[[ישראל]] (ב[[נגב]]) וב[[מצרים]] (ב[[סיני]], שרקיה, פור סעיד, סואס, איסמעליה, קהיר וגיזה) אך גם ב[[רצועת עזה]] ובחברון, ב[[ירדן]] וב[[ערב הסעודית]].{{ש}} השבט היה השני בגודלוהגדול בין שבטי הבדואים ב[[תקופת המנדט]]; על פי [[מפקד אוכלוסין|מפקד האוכלוסין]] שערכה ממשלת המנדט בשנת [[1931]] הוא כלל כשבעה עשר אלף נפש.{{הערה|[[יצחק בן-צבי]], '''כתבי יצחק בן-צבי''', ה: אוכלוסי ארץ ישראל, תל אביב: [[הוצאת מצפה]], תרצ"ז 1937, עמ' 173, 236.}}

המקור של השבט הוא ב[[ערב הסעודית]]. הוא הגיע לנגב וסיני לפני כ-300500 שנים. השם תראבין בא מעמק תראבהתורבה בערב הסעודית, המקום בו השבט התיישב פעם. שם-עצמי של השבט הוא "בוקום", אך עם הזמן השם תראבין נצמד אליו. כבר במאה ה-19 תראבין היה השבט הכי גדול בסיני. ה[[שייח']] עטיה שייסד את השבט, מקודש על ידי בני השבט, ו[[קבורה|קברו]] נמצא ב[[ואדי ותיר|וואדי ותיר]] ב[[חצי האי סיני]] סמוך ל[[נואיבה]] בכפר שקרוי על שמו{{הערה|עורכים גבריאל ברקאי ואלי שילר, '''דת ופולחן וקברי קדושים מוסלמים בארץ-ישראל''', ירושלים: הוצאת ספרים אריאל, 1996, עמ' 166}}.