נוסח ארץ ישראל – הבדלי גרסאות

נוסח ארץ ישראל היה מקובל בארץ ישראל על ידי [[גאוני ארץ ישראל]] בכלבתקופת תקופתה[[גאונים]] הגאוניםוה[[ראשונים]], עד לכיבוש ה[[מסעי הצלב|צלבנים]]. וב[[מצרים]] אף לאחר מכן. ראוי לציין, שעד [[המאה ה-13]] נשתמרו מנהגי ארץ ישראל בארץ ישראל ובמצרים ב[[בית כנסת|בית הכנסת]] "אלשאמיין"{{הערה|1=הרב קאפח, הלכות תפילה פרק שלשה עשר}}. מוטיבים ארץ ישראליים רבים נשתמרו בנוסחי התפילה השונים עד ימינו, בייחוד ב[[נוסח אשכנז]], [[נוסח איטליה]] ו[[נוסח הרומניוטים]], אך גם נוסחים אלו מבוססים בעיקר על ה[[נוסח התפילה הבבלי|נוסח הבבלי]], ומוטיבים מנוסח ארץ ישראל נדחקו מהם במהלך הדורות.

* ה[[ברכות קריאת שמע|ברכה שלאחר קריאת שמע בערב ובבוקר]], ברכת הגאולה, חותמת במילים "צור ישראל וגואלו" ולא ב"גאל ישראל"{{הערה|1=ע"פ [http://www.mechon-mamre.org/b/r/r1101.htm ירושלמי ברכות פ"א ה"ו. אך יש שהציעו שהירושלמי לא התכוין שצריך לחתום 'צור ישראל וגואלו' אלא שצריך להזכיר זאת בברכה, וע"ד נוסח אשכנז שמסיימים נוסח הברכה: 'צור ישראל קומה בעזרת ישראל כו' גואלנו כו'. הגהות ירושלמי, רח"א שפירא, ברכות שם. אך בקטעי הגניזה מבואר שכך הם חתמו, ולכה"פ הם הבינו כך בירושלמי.}}. חתימה זו נשתמרה בנוסח ארץ ישראל של הגניזה ובערבית של יום טוב בחלק מקהילות אשכנז.

*ברכות יוצר, בימות החול נהגויש לשלבשאמרו בברכתנוסח קצר שכלל הברכה, המאיר לארץ כו' מעשה בראשית, ונאמר לעושה אורים כו', בא"י יוצר המאורות. יש שהוסיפו חתימה פיוטית: תאיר באורך על ציון ותזרח על ירושלים תאמר לעניה סוערה קומי אורי כי בא אורך, ונ' לעושה כו'. ויש ששילבו בה [[יוצרות]] בעל אופי מדרשי המדברות מעניין הבריאה של אותו היום, שריד לכך הוא ההוספה בשבת לברכה זו: "לאל אשר שבת מכל המעשים". כמו כן בברכת הגאולהגאולה (אמת ויציב) לחול, שולביש נוסחששילבו מעיןנוסחא פיוטיפיוטית (ע"פ א"ב) שפתיחתו: "תשועה שלימה ראו קדושים", ולאחר מכן סיום פיוטי נוסף "מי כמוך ומי יעשה כמעשיך".

* בתפילת [[שמונה עשרה]] יש בדיוק שמונה עשרה ברכות כולל [[ברכת המינים]], אך [[ברכת ירושלים]] ו[[מצמיח קרן ישועה]] מחוברות לברכה אחת{{הערה|1=[http://www.mechon-mamre.org/b/r/r1104.htm ירושלמי ברכות פרק ד' הלכה ג'] וראה יחזקאל לוגר{{הבהרה}}}} המנוסחת: "רחם ה' אלוהינו ברחמיך הרבים ובחסדיך הנאמנים על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך ועל היכלך ועל מעונך ועל מלכות בית דוד משיח צדקך", וחותמת ב:"אלהי דוד בונה ירושלים". נוסח זה מוכר לנו מ[[ברכת המזון]] ומ[[תפילת נחם]] ומקורה ב[[תלמוד ירושלמי]].

* בימות החול [[חזרת הש"ץ]] נאמרה בלי [[קדושה (תפילה)|קדושה]], אותה אמרו רק בתפילות שבתות וחגים{{הערה|1=מסכת סופרים כ,ז. תוספות סנהדרין לז,ב. וספר החילוקים.}}. יש המסבירים שינוי זה בקושי לאסיפת אנשים ל[[מניין]] בימות החול.

*בנוסח ה[[קדיש]] נהגו לכפול בכל יום את המילה 'לעילא' ולומר: 'למעלה למעלה' (הקדיש נאמר בלשון הקודש, כמו שאר התפילות). נוהג זה נשתמר בכל יום בנוסח תימן ואיטליה, וב[[עשרת ימי תשובה]] אף ב[[נוסח אשכנז]] ו[[נוסח ספרד]].

תופעת אמירת הפיוטים בתפילה החלה כנראה סביב המאה ה-5 לספירה בשלהי העת העתיקה. הפייטנים הראשונים המוכרים לנו בשמם הם [[יוסי בן יוסי]], [[יניי]], הדותה, שפעלו בטווח שבין המאה ה-5 ועד לרבי אלעזר בירבי קיליר שזמנו היה ככל הנראה סוף המאה ה-7.  בתחילה, רווחה במחקר הסברה, כי מנהג הפיוטים החל כתוצאה מתקופת שמד והיחלשות בה בוטלו תפילות הקבע והיה הכרח למצוא אלטרנטיבה. קביעה זו התחזקה לנוכח גילוי של הוראה מאת יוסטנינוס קיסר משנת 553 לבטל את ה"דיאוטרוזיס" – כנראה קריאת התורה בזמן התפילה, והסברה הייתה כי בעקבות הגזירה פנו היהודים "להסתיר" את לימוד התורה על ידי שילוב הפיוטים בגוף התפילה{{הערה|ע' פליישר, '''שירת הקודש''', עמ' 53.}}. אך השערה זאת תמוה, בהתחשב בכך שגם הפיוטים נאמרו בתוך תפילת הקבע, ולא במקומם. חשיפת העושר העצום והמעמיק של פיוטים מהגניזה, ביססה את הדעה כי לא ייתכן לראות במנהג אמירת הפיוטים תוצאה של גזירות שמד וצמצום, אלא תקופה של יצירה פורחת ומשגשגת. מן המאה ה-9 ואילך זכה המנהג לתפוצה נרחבת ומשמעותית.