ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה מיישום נייד |
עריכה, סקריפט החלפות (פתח תקווה) |
||
שורה 31:
==תולדות הישיבה==
בעקבות סמינריון ההדרכה השני של תנועת הנוער [[בני עקיבא]], שהתקיים ב[[כפר הרא"ה]], ובו נדון הצורך בהקמת מסגרות תורניות עבור הנוער הארץ ישראלי הדתי הוקמו "חוגים תורניים" בסניפי בני עקיבא ב[[ירושלים]], [[חיפה]] ו[[פתח
תלמידי החוגים התורניים פנו להנהלה הארצית של בני עקיבא, לרב [[משה צבי נריה]] ול[[בנימין שחור]] בדרישה להקים ישיבה שתהיה "חלוצית" ושילמדו בה ב[[עברית]], ישיבה ברוח תנועת בני עקיבא.
שורה 39:
הרב נריה פנה למוסדות שונים בבקשת סיוע להקמת הישיבה אך פרוץ [[מלחמת העולם השנייה]] בספטמבר 1939 הציב קשיים רבים על גיוס הכספים. נשיא המזרחי העולמי הרב [[מאיר בר-אילן]] סירב לסייע בשל קשיים אלה, [[משה חיים שפירא]] הסכים לסייע בתקצוב לתקופת ניסיון, ואילו הרב [[יהודה לייב מימון]] הסכים לסייע להקמת הישיבה מכיסו שלו.
ביום שני, [[י' בחשוון]] [[ה'ת"ש]] (חורף שנת 1939) הגיעו 13 חברי "החוגים התורניים" למושב בכפר הרא"ה ובראשם הרב נריה. הקבוצה התמקמה בצריף [[בית כנסת|בית הכנסת]] במושב והחלה בלימוד [[מסכת ביצה]]. תוכנית הלימודים הייחודית כללה לימוד [[גמרא]], [[משנה|משניות]] [[סדר זרעים]], [[תנ"ך]] ו[[כתבי הראי"ה]].
אורח החיים בישיבה נקבע על ידי הרב נריה תחת הכותרת "רפובליקה של בני תורה". נקבע ועד חברים אשר שמר על אורח חיים זה והחליט באשר לקבלת תלמידים חדשים. על אף הקשיים הכלכליים התבססה הישיבה ובסוף חודש אדר, עם תום [[זמן חורף]], נערך בישיבה [[סיום מסכת]] בהשתתפות אורחים.
ב[[י' באייר]] באה קבוצה נוספת של חברים ובראשה הרב אברהם צוקרמן אשר שימש כ[[ר"מ]].
תוכנית הלימודים התנהלה באופן דומה בשנים הבאות עד שבשנת העשור לישיבה פעל הרב צוקרמן להכנסת [[לימודי חול]] לישיבה, חרף התנגדותו של הרב נריה לעניין. לשיטתו של הרב צוקרמן חובתו ההלכתית של האב ללמד את בנו אומנות, חלה על לימוד לימודי חול המאפשרים הוצאת [[תעודת בגרות]].
הישיבה הוקמה חרף התנגדויות בתוך תנועת בני עקיבא ובתחילה שולבו בה [[עבודת אדמה]] ולימודי קודש. רק לימים, בסוף שנות ה-40, עקב דרישת ההורים, ובעקבות הקמת [[מדרשיית נעם]], הוכנסו לישיבה לימודי [[בית ספר תיכון]] (על חשבון עבודת הכפיים) בניהול ד"ר שמואל אויירבך, וזאת חרף התנגדותו של הרב נריה (שהתבטא באוזני [[ישראל סדן (מחנך)|ישראל סדן]]: "יצמחו לי שערות על כף היד לפני שילמדו לימודי חול בישיבה"{{הערה|ראיון עם ישראל סדן באלול תשכ"ח - בתוך "במשוך היובל, 50 שנה למדרשיית נעם", עמ' 79.}}) ובעידודו של שותפו לראשות הישיבה, הרב [[אברהם צוקרמן]] ששימש מורה לתנ"ך.
הרצון של מייסדיה היה ליצור מוסד [[חינוך|חינוכי]] שישלב בין הלימוד ה[[ליטאים (זרם)|ליטאי]], הרצינות של ישיבות המוסר, החמימות של תנועת ה[[חסידות]] והערנות ה[[חלוצים|חלוצית]]. בלשונו של הרב נריה, ליצור "צבר ללא קוצים". הישיבה התאפיינה
כחלק משיטת חינוך זו, אפשר
בראשית הישיבה ניתנו סמכויות רחבות לוועד התלמידים, שמנה חמישה חברים. הוועד היה אחראי על קביעת נוהלי הישיבה, קבלת תלמידים חדשים, מניעת סילוק קיימים וכדומה. כל תלמיד הגיע לתקופת ניסיון, ורק לאחר שהוועד אישר את קבלתו הוא היה הופך לתלמיד ולאחר מכן גם לחבר ולבעל זכות בחירה לוועד. ראשי הישיבה שיתפו את חברי הוועד בהכרעותיהם ולבטיהם.
שורה 77:
* הרב [[יעקב הורוביץ (רב)|יעקב הורוביץ]], ראש [[ישיבת אופקים]]
* הרב [[ירחמיאל וייס]], ראש [[ישיבת ירושלים לצעירים]]
* הרב [[שלמה רוזנפלד]]- ראש ישיבת ההסדר [[שדמות נריה]], וחבר בהנהלת [[איגוד ישיבות ההסדר]] בישראל
* השופט [[צבי טל]], שופט עליון לשעבר
* ח"כ [[מוטי יוגב]], [[אל"ם]] (מיל), מזכ"ל תנועת [[בני עקיבא]] וסגן יו"ר מועצה אזורית [[מטה בנימין]] לשעבר
שורה 84:
* הרב [[זלמן מלמד]], ראש [[ישיבת בית אל]] ו[[בית אל|רב היישוב]], וחבר ועד רבני [[תקומה]]
* הרב [[חיים שטיינר]], מחשובי הרמי"ם של [[ישיבת מרכז הרב]], וישיבת [[עטרת נחמיה]] בתל אביב, וחבר ועד רבני [[תקומה]]
* הרב [[חנן פורת]], מחנך וחבר כנסת לשעבר
* פרופ' [[יונה פרנקל]], חוקר [[ספרות חז"ל]], [[האוניברסיטה העברית בירושלים]]
* הרב [[שמחה הכהן קוק]], רבה של [[רחובות]]
| |||