הגליל העליון – הבדלי גרסאות

את הגליל העליון נהוג לחלק לשלוש יחידות גאוגרפיות - '''הגליל העליון המערבי''' - המתנשא לגובה של כ-800 מטר מעל פני הים, ונופו רמתי מחורץ בנחלים עמוקים וצרים, ובו נכללים למשל [[נחל בצת]], [[נחל כזיב]] ו[[נחל געתון]]. ממזרח לו - '''מרום הגליל''' - החלק המרכזי והגבוה ביותר של הגליל העליון הישראלי - גוש [[פקיעין]] וגוש [[מירון (מושב)|מירון]] הכוללים את הפסגות הר מירון (1204 מ'), [[הר אדיר]] (1008 מ'), [[הר חירם]] (996 מ') מצפה הימים (734 מ') ופסגות נוספות. '''הגליל העליון המזרחי''' כולל את [[הרי נפתלי]] (ובהם [[רכס רמים]] ורמות נפתלי), והרי צפת ופסגותיו המתנשאות עד לגובה של כ-1000 מ' מעל פני הים. יש הרואים את האזור שבין [[גבול ישראל-לבנון]] לבין נהר ה[[ליטני]] כחלק מהגליל העליון, ומכנים אותו "הגליל הלבנוני"{{הערה|מעניין לראות, בהקשר זה, את דבריו של [[יוסף ברסלבסקי]] (בספרו "זאת הארץ - הגליל", תשי"ב, עמ' 326): "עם {{ציטוטון|קריעת '''רובו של הגליל העליון''' מתחומי הארץ, לאחר הכיבוש הבריטי}}, נכרת העורף שזן ופרנס את העיר [צפת]..." הוא עומד על דעתו זו בצורה מפורשת (שם, עמ' 273)- "בעצם, מהווה ה[[ליטני|ליטניס]] ...גבול טבעי בין הגליל העליון, לאמר בין ארצינו, והלבנון. לא לחינם ייקרא ב[[ערבית]] ''"קסמיֶה''", לאמר- המפריד.{{ש}} אך, עם קביעת הגבולות בסוף [[מלחמת העולם הראשונה]], נקרע חבל-הרים גדול מעל הארץ, וקו הגבול '''קורע את הרי הגליל העליון לשניים וחלקם הגדול סופח ללבנון'''....."}}, אולם כיום גישה זו אינה מקובלת בקרב הגאוגרפים. גבולו הצפוני של הגליל הוא קו [[העתק]], המכונה העתק רום העובר בקו אלכסוני מאזור [[מטולה]] ועד [[בירות]], דרך העיירה רום ב[[לבנון]]. ממערב לקו ההעתק, נפוצים סלעים צעירים יחסית מגיל הקרטיקון העליון (קנומן עד איאוקן בעיקר סלעי גיר דולומיט וקירטון), ואילו ממזרח לו, סלעים עתיקים יותר מ[[תקופת היורה]] וה[[קרטיקון]] התחתון (בעיקר סלעי [[גיר]], [[דולומיט]] ואבני חול). מבחינה טופוגרפית, האזור שממערב לקו גובהו כ- 900 מטר, ואילו ממזרח לקו, האזור מתנשא לגובה העולה על 1500 מטר. גם מבחינה נופית שונים אזורים אלה. האזור הדרום מערבי מבותר על ידי ערוצים קצרים יחסית ליחידות תבליט קטנות. משני צידי [[נהר הליטני]] החוצה אזור זה, הנוף זהה. מצפון מזרח לקו, הנוף מבותר על ידי סדרת עמקים עמוקים ורחבים, דבר הניכר בהצללה החריפה הקיימת באזור זה.

ניתן למצוא בנחלי הגליל העליון [[רליקטים|רליקטים בוטניים]] (שרידים לצמחייה צפונית ששלטה בעבר הרחוק באזור ונכחדה עקב התחממות האקלים), כגון [[אדמונית החורש]], [[בקעצור שלוש האונות]] וצמחים אחדים מצמחיית [[הרי הלבנון]] שאינה מצויה בארץ ישראל ולעתיםולעיתים מופיעה באקראי בהרי מירון (כמו [[גרניון הלבנון]]).

הגליל העליון הוא אזור הררי, ועל כן התנועה והמחיה בו קשה יותר מבשטחי הארץ האחרים. בהתאם לכך, לאורך רוב ההיסטוריה התקיימו בו שבטים קטנים והאוכלוסייה בו הייתה דלה יחסית. עם זאת, ניתן למצוא באזור שרידים ושלדים מתקופת [[פרהיסטוריה|האדם הקדמון]]. ב[[תקופת הברזל]] יושב הגליל העליון בידי שבטים [[כנען|כנעניים]], ועם כיבושי [[יהושע בן נון]] חולק האזור בין נחלותיהם של [[שבט אשר]] (במערב), [[שבט נפתלי]] (במזרח) ו[[שבט דן]] (באזור העיר [[תל דן|דן]]).

הערים [[קריית שמונה]] ו[[צפת]] מכונות כל אחת "בירת הגליל העליון". מוקדי אוכלוסייה בולטים נוספים בגליל העליון הם [[חצור הגלילית]], [[כפר ורדים]] ו[[מעלות תרשיחא]]. בגלל אופי השטח, רוב ההתיישבות בגליל העליון היא ביישובים של ההתיישבות העובדת ([[קיבוץ|קיבוצים]], מושבים ומושבות). כמו כן, קיימים כפרים רבים של בני מיעוטים, [[בדואים]], [[דרוזים]] [[צ'רקסים]] ועוד. מרבית השטח בגליל העליון המזרחי מצוי בתחום [[מועצה אזורית הגליל העליון|המועצה האזורית הגליל העליון]] ו[[מועצה אזורית מבואות החרמון|המועצה האזורית מבואות החרמון]]. למרום הגליל מקבילה פחות או יותר [[מועצה אזורית מרום הגליל|המועצה האזורית מרום הגליל]]. מרבית החלק הצפוני של הגליל העליון המערבי מצוי בתחום [[מועצה אזורית מעלה יוסף|המועצה האזורית מעלה יוסף]], והחלק המערבי בתחום [[מועצה אזורית מטה אשר|המועצה האזורית מטה אשר]].