|
|
|
|מקור =
}}
"'''אל נלך כצאן לטבח!'''" (במקור ב[[יידיש]]: '''לאָמיר ניט גיין ווי שאָף צו דער שחיטה''') הוא [[כרזה|כרוז]] שפורסם על ידי [[אבא קובנר]] ב-[[31ליל בדצמברהשנה החדשה]] [[19411942]] (31 בדצמבר 1941 – 1 בינואר 1942) ב[[גטו וילנה]] לקריאה ל[[התנגדות יהודית בשואה|מרד יהודי]] ב[[השואה|שואה]].
==רקע כללי==
==הכרוז==
ב-1[[ליל בינוארהשנה החדשה]] [[1942]] התכנסו במטבח ברחוב סְטְרָשוּן 2 כ-150 מחברי תנועות הנוער החלוציות. במהלך האספה הוקרא ביידיש וב[[עברית]] כרוז שחיבר [[אבא קובנר]], והושמעו דעות בדבר האחריות הקולקטיבית והתוצאות שעלולות להיות להפעלת [[נשק]] ולהחזקתו. חלק טענו כי ייתכן ש[[יהודים|יהודי]] ה[[גטו]] לא יתנו גיבוי למורדים, וזאת משום שיראו בהם כאלה המאיצים את הקץ וסיבה לשואה המתקרבת. למרות כל הלבטים, התקבלו לבסוף דבריו של אבא קובנר.
==השפעת הכרוז==
הארגון הלוחם הראשון שנוסד בגטאות [[מזרח אירופה]] (ב-21 בינואר 1942) היה [[ארגון הפרטיזנים המאוחד|פ.פ.או.]] (פאראייניקטע פארטיזאנער ארגאניזאציע פֿ- ביידיש: ארגון הפרטיזנים המאוחדפ-אָ), שהוקם בגטו וילנה לאחר קריאתו המפורסמת של אבא קובנר. הארגון צירף אל שורותיו את חברי כל הפלגים, כהוכחה שהכול החליטו להתאחד לצורך התנגדות מזוינת להשמדה. הייתה זו החלטה שמשמעה מאבק על החיים ושמירת הכבוד הלאומי בתוך הגטו לנוכח כוונות חיסולו. אבא קובנר היה למפקדול[[מפקד (תפקיד)|מפקד]]ו השני של הארגון, לאחר שהמפקד הראשון, חבר המפלגה הקומוניסטית [[יצחק ויטנברג]], נפל בידי ה[[נאצים]] ביולי 1943.
דבריו של קובנר הופצו בקרב חברי התנועה ויהודי הגטו ככרוז, שהועבר בהמשך על ידי שליחים לגטאות אחרים. הייתה זו הפעם הראשונה בה הוצגו בפומבי מעשי האייזנצגרופן כחלק מתוכנית השמדה של כל יהדות אירופה. ואכן, שלושה שבועות לאחר מכן התכנסה ב[[ברלין]] [[ועידת ואנזה]] בה הוחלט על דרך ביצועו של [[הפתרון הסופי]] - תוכנית השמדתם של יהודי אירופה.
|
