תסמונת סטוקהולם – הבדלי גרסאות

* כמקרה מוכר של ה[[תסמונת]], המונח מיוחס לעתים קרובות לפטרישיה הרסט, ל[[פטי הרסט]], יורשת אימפריית העיתונות האמריקנית שנחטפה ב-[[1974]] מדירתה בידי "[[צבא השחרור הסימביונזי]]". הזדהותה עם החוטפים הייתה כה עמוקה, שהיא שהצטרפההצטרפה לשורות הארגון בשם "טניה", בטרם שוחררה כעבור כמה חודשים.

* מקרה מפורסם אחר הוא זה של שון הורנבק ממיזורי, שנחטף ב-[[2002]] כשהיה בן 11 ונמצא כעבור חמש שנים, כשהוא חי עם חוטפו במרחק קילומטרים ספורים מבית משפחתו.

במקרים רבים טועים לייחס את התסמונת למנגנוני הישרדות שבאים לידיילידי ביטוי בזמן או אחרי תקופת השבי, אתאו התסמונתאחריה. למשל, כאשר היכולת לברוח עומדת בפני השבוי ובכל זאת הוא אינו מנצל אותה. או למשל כאשר השבוי מנסה להתחבר עם שובו להבינו מבלי לפתח אמפתיה כלפיו.

מקרה מפורסם, שאליו הודבקה התווית "תסמונת סטוקהולם" שלא לצורך, היה מקרה החטיפה של נטשה קמפוש שאירע ב-2 במרץ 1998. אמנם על אף שבחלקבחלק האחרון של תקופת השבי שלה היא הורשתה לצאת מכלאה, לאולמרות הצליחהזאת להימלטלא נמלטה, אך לא היה זאתזה מפני שפתחהשפיתחה אפתיהאמפתיה כלפי שובה, אלא משום שזה כפה עליה כלא פסיכולוגי הבנוי מאימה.