תורה שבעל-פה – הבדלי גרסאות

{{השתלשלות ההלכה}}

[[קובץ:PikiWiki Israel 29371 Religion in Israel.JPG|330px|ממוזער|פירוט ה[[מסכת]]ות ב[[ששה סדרי משנה|ששה סדרי המשנה]] על רקע [[מעמד הר סיני]], על פי מסורת [[חז"ל]].]]

 

על פי [[חז"ל]], [[משה]] קיבל את התורה שבכתב ב[[הר סיני]], עם פירוש מצוותיה בעל-פה{{הערה|שם=ספרא|1={{ציטוטון|וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, [[מה עניין שמיטה אצל הר סיני]] והלא כל המצות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה ודקדוקיה מסיני, אף כולם נאמרו כללותיהם ודקדוקיהם מסיני.|[[ספרא]] בהר פרשה א'}}}}, ומאז נמסרה ממנו מרב לתלמיד ללא נתק{{הערה|{{משנה|אבות|א|א}}: "משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה"; ובהקדמת ה[[רמב"ם]] ל[[משנה תורה]]: "נמצא מרב אשי עד משה רבינו עליו השלום ארבעים דורות ואלו הן... ומשה רבינו מפי הגבורה, נמצא שכולם מה׳ אלהי ישראל".}}. באופן מסורתי, התורה שבעל-פה [[שלשלת הקבלה|הופצה בעל-פה ממש]], וסוכמה בכתב רק לצרכים אישיים. בימי חז"ל עברה התורה שבעל-פה תהליך [[קאנוניזציה (של כתבים)|קאנוניזציה]], ובשלב מסוים הותר להעלותה על הכתב כדי למנוע את שכיחתה{{הערה|{{ציטוטון|כתוב אחד אומר "כתוב לך את הדברים האלה", וכתוב אחד אומר "כי על פי הדברים האלה", לומר לך דברים שעל פה - אי אתה רשאי לאומרן בכתב, ושבכתב - אי אתה רשאי לאומרן על פה. ותנא דבי רבי ישמעאל: "כתוב לך את הדברים האלה" - אלה אתה כותב, אבל אין אתה כותב הלכות! אמרי: דלמא מילתא חדתא שאני; דהא רבי יוחנן ור"ל מעייני בסיפרא דאגדתא בשבתא, ודרשי הכי: "עת לעשות לה' הפרו תורתך", אמרי: מוטב תיעקר תורה, ואל תשתכח תורה מישראל.|[[תלמוד בבלי|בבלי]] תמורה יד:}}}}. מאז נכתבו ה[[משנה]], ה[[תוספתא]], [[מדרשי הלכה|מדרשי ההלכה]] וה[[מדרשי אגדה|אגדה]], ה[[תלמוד]]ים, פרשנות התלמוד, קובצי [[שאלות ותשובות]] ו[[הלכה#ספרי הלכה בתקופת הגאונים|ספרי הלכה]]. ישנה מחלוקת קדומה, ההולכת ונמשכת עד ימינו, בשאלה מתי הועלו על הכתב החיבורים הקנוניים של תקופת חז"ל. מכל מקום, מוסכם שבזמנם השינון בעל-פה לצורך השגת בקיאות היווה מוטיב מרכזי של ה[[תלמוד תורה (מצווה)|לימוד]].