מוזיקה – הבדלי גרסאות

היצירה, הסגנון, החשיבות, ואף [[הגדרה|הגדרת]] המוזיקה עצמה משתנים בהתאם לתרבות ולהקשרים חברתיים. המוזיקה כוללת יצירות מסוגים שונים, מיצירות מאורגנות בקפידה, דרך [[אלתור (מוזיקה)|אלתור מוזיקלי]] ועד צורות [[מוזיקה אליאטורית|אלאטוריות]] (אקראיות לחלוטין). ניתן לחלק את המוזיקה ל[[סוגה מוזיקלית|סוגות]] (סגנונות, ז'אנרים) ותתי-סוגות, אף על פי שהגבולות והיחסים בין סגנונות המוזיקה השונים הם לעתיםלעיתים עדינים ביותר, פתוחים לאינטרפרטציה אישית, או אף שנויים במחלוקת. מבין האמנויות, ניתן לסווג את המוזיקה כאחת מ[[אמנות הבמה|אמנויות הבמה]], האמנויות היפות, וכאמנות שמיעתית/קולית.

בתרבויות רבות, המוזיקה שזורה בקשר בל-ייפרם בחייהם של בני האדם. [[פילוסופיה יוונית|הפילוסופים היוונים]] וה[[הודו|הודים]] העתיקים הגדירו את המוזיקה כצלילים המסודרים ב"מאוזן" כ[[מלודיה|מלודיות]] או ב"מאונך" כ[[הרמוניה|הרמוניות]]. ביטויים נפוצים כגון "ההרמוניה של גרמי השמים" או "זו מוזיקה לאוזניי" מצביעים על כך שמוזיקה היא לעתיםלעיתים קרובות מסודרת היטב ונעימה לשמיעה. עם זאת, המלחין בן [[המאה ה-20]] [[ג'ון קייג']] חשב כי כל צליל עשוי להוות מוזיקה, ואמר לדוגמה כי "אין [[רעש]], רק צלילים".{{הערה|1=[http://query.nytimes.com/gst/fullpage.html?res=9E0CE1DB1E3BF930A2575BC0A964958260 John Cage, 79, a Minimalist Enchanted With Sound, Dies]}} לפי ה[[מוזיקולוגיה|מוזיקולוג]] ז'אן ז'אק נטייה, "הגבול בין מוזיקה ורעש מוגדר תמיד בהקשר תרבותי - ולכן אפילו בתוך חברה מסוימת, הגבול לא תמיד עובר באותו המקום; לעתיםלעיתים רחוקות בלבד יש הסכמה כללית. ...לכל הדעות, אין רעיון כלל-עולמי יחיד - המגשר בין תרבויות - אשר מגדיר מה מוזיקה יכולה להיות, פרט לכך שהיא כוללת צלילים המשתנים בזמן".{{הערה|1=Nattiez 1990: 47-8, 55}}

[[מוזיקה קלאסית - התקופה הרומנטית|התקופה הרומנטית]] במוזיקה החלה להתפתח בתחילת [[המאה ה-19]], כאשר מלחינים כמו [[לודוויג ואן בטהובן]] ו[[פרנץ שוברט]] הציגו סגנון דרמטי יותר, מלא הבעה ורגש. במהלך התקופה הזו פותחו סגנונות, צורות ואף שימושים חדשים למוזיקה, ומאפייניה הרגשיים וההבעתיים של המוזיקה החלו להיות חשובים יותר מטכניקת נגינה ומסורת. במקרה של בטהובן, מוטיבים החליפו את המלודיה בתור האלמנט הבסיסי של ההלחנה. בסוף המאה ה-19 הופיעה התרחבות דרמטית בגודלה של ה[[תזמורת]] ובתפקיד של ה[[קונצרט]] בתרבות העירונית. מלחינים רומנטיים מאוחרים יותר כגון [[פיוטר איליץ' צ'ייקובסקי]] ו[[גוסטב מאהלר]] הלחינו יצירות מוזיקליות מסובכות יותר ולעתיםולעיתים תכופות ארוכות יותר. הם השתמשו ב[[אקורד]]ים מורכבים וב[[דיסוננס]] ליצירת מתח ודרמטיות.

האספקטים המוסכמים והמוגדרים אשר מרכיבים כל צליל וצליל אותו אנחנו שומעים, כותבים או מנגנים במוזיקה הם גובה ([[תדר]]), משך, צבע או גוון ו[[הספק|עוצמה]] או [[משרעת]] של הצליל. בנוסף לאלה, אנו שומעים גם [[צלילי עילי|צלילים עיליים]] ו[[הרמוניה|הרמוניות]]. תדר, כאמור הוא גובה הצליל - הצלילים נעים בין נמוכים לגבוהים (ילדים נוהגים להשתמש במונחים "דק" ו"עבה"). ישנם צלילים שלהם אין גובה מוגדר. משך הוא, פשוטו כמשמעו, הזמן שאורך הצליל. צבע וגוון הם תכונות המיוחסות להבדל בין צלילים המפיקים כלי נגינה ובני אדם שונים, כלומר, גוון הצליל של [[קונטרבס]] שונה מגוון הצליל של [[חצוצרה]]. בנוסף גם ה[[שקט]] הוא אספקט של מוזיקה, בהיותו שקט מדוד בין שני צלילים. למעשה כל צליל שאנו שומעים בוקע מתוך ה"שקט" של מקום ההאזנה שלעתיםשלעיתים אינו שקט כל כך, שקט כמעט מוחלט קיים רק בחדרים שקטים במעבדות מיוחדות העוסקות ב[[אקוסטיקה]]. המוזיקה יוצאת תמיד מתוך גודל נמוך של [[רעש]] המלווה אותה לכל אורכה וממשיך גם עם סיומה. כך ש"שקט" זה הוא חלק בלתי נפרד מן המוזיקה.

את שמות התווים ואת החמשה המוזיקלית המציא במאה ה-11 נזיר איטלקי בשם "גוידו דה ארצו". הדרך שבה מועברת מוזיקה ממוזיקאי למוזיקאי היא בדרך כלל ב[[תווים]] (אף על פי שלעתיםשלעיתים קרובות מועברת מוזיקה באמצעות האוזן, כלומר, המבצע לומד את היצירה משמיעה בלבד, ללא הסברים בכתב או תווים). יצירות תזמורתיות נכתבות ב[[פרטיטורה]], המשמשת את ה[[מנצח]], וכל נגן מקבל תווים עם התפקיד שנועד לקבוצת הכלים שלו, לפי הצורך. ביצירות כוראליות גדולות תקבל כל קבוצת קולות במקהלה את תווי התפקיד המיועד לה ואילו ביצירות קטנות, כגון [[כוראל]]ים או [[ליד]]ר, שרים כל חברי המקהלה מדפי תווים, המכילים את כל התפקידים. התווים המוכרים כיום החלו להתפתח באירופה ב[[המאה ה-14|מאה ה-14]] בערך, מן ה[[נוימה|נוימות]] והתווים המרובעים שקדמו להם. בדפי התווים מצוינים כל האספקטים המוזיקליים שהוזכרו קודם - גובה, משך, עוצמה, צבע וגוון. לעתיםלעיתים מצוינים בתיווי גם דברים נוספים, כמו קצב, אופי המוזיקה, אווירה, או [[מהלך הרמוני]]. (ראו [[בס ממוספר]] ו[[הוראות ביצוע מוזיקליות]]).