מונרכיה – הבדלי גרסאות

'''מונרכיה''' (ב[[יוונית]]: μοναρχειν - "שלטון יחיד", μονος (מונוס) - יחיד, αρχειν (ארכיה) - לשלוט) או "ממלכה" היא שיטת [[ממשל]] שבה [[ראש מדינה|בראש המדינה]] עומד שליט יחיד המכהן, מרגע מינויו, לכל ימי חייו. לגיטימיות השלטון נובעת לרוב מכוח הורשה אך לעתיםלעיתים גם מסיבות אחרות כגון מכוח המסורת והנוהג או מתוקף החוק. טענה זו ללגיטימיות היא המפרידה בין המונרכיה ל[[דיקטטורה]]. ראש המדינה מכונה '''מונרך''' ולו מעמד טקסי מיוחד המלווה בתואר כבוד כגון: [[מלך]], [[נסיך]], [[קיסר]], [[צאר]], [[ברון]], [[דוכס]], [[רוזן]], [[אמיר]], [[אפיפיור]] וכו'.

ב[[יוון העתיקה]], משמעותה של מונרכיה הייתה ריכוזו של כל הכוח הפוליטי בידיו של אדם אחד, שליט כל יכול. כיום, משמעות זו מיוחסת לשלטון [[אוטוקרטיה|אוטוקרטי]] או [[דיקטטורה|דיקטטורי]], והמונח "מונרכיה" קיבל משמעות שונה במקצת. המונח יכול להתייחס לשיטת הממשל הנהוגה במדינות שהעומד בראשן טוען ללגיטימיות שאינה מנדט העם, טענה הנעשית לרוב, או לפחות מגובה, על ידי הכרזתו של השליט על עצמו כעל מלך, קיסר או כל אחד מתארי הכבוד הניתנים למונרכים. לחלופין, המונח יכול להתייחס גם לשיטת הממשל במדינות שבהן תפקיד השליט או ראש המדינה מועבר בירושה, דבר המגובה לרוב בטענות השלטון ללגיטימיות אך לא תמיד. עמידה באחד משני תנאים אלו "מזכה", לעתיםלעיתים, מדינה במעמד של מונרכיה על אף שאינה עומדת בכל התנאים המוזכרים בתחילת הערך.

במונרכיה אבסולוטית למונרך שליטה מוחלטת על כל התחומים במדינה, ואולי אף על כל תחומי החיים של האזרחים שבה. המונרך האבסולוטי אינו מוגבל על ידי [[חוק]] או [[חוקה]] כלשהם, הוא הסמכות העליונה במדינה, הוא מעל לחוק והחוקה, במידה וקיימת, ולכן רשאי לשנותם כראות עיניו וכרצונו. תאורטית, למונרך האבסולוטי שליטה מלאה על האדמה וכל האנשים שבה, כולל ה[[אריסטוקרטיה]] וה[[כמורה]]. למרות זאת, מונרכים אבסולוטים רבים גילו שכוחם מוגבל. רשויות דתיות מסוימות יכולות, לעתיםלעיתים, להניא את המונרך מלבצע מעשים מסוימים וכן מצופה מהמונרך ללכת בדרכי המסורת ומנהגי התרבות.

'''[[מונרכיה חוקתית]]''' שונה מזו האבסולוטית בכך שבשיטת שלטון זו קיימת [[חוקה]] המכירה במונרך, בין אם נבחר או המקבל תפקידו מתוקף ירושה, המשמש כ[[ראש המדינה]]. כלומר, החוקה היא מעל למונרך, הוא כפוף לה ופועל מתוקף סמכותה ולא להפך. המונרך מחויב לחוקה ככל אזרח, אך ייתכן והיא תיתן לו זכויות יתר כגון חסינות תחת תנאים מסוימים. מונרכיות חוקתיות מודרניות מאמצות, לרוב, את עקרון [[הפרדת רשויות|הפרדת הרשויות]], אז המונרך הוא ראש [[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]] ולעתיםולעיתים הוא אף דמות סמלית טקסית בלבד נטולת כל סמכות, כמעט. כך המצב במונרכיות חוקתיות שהן גם [[דמוקרטיה ייצוגית|דמוקרטיות ייצוגיות]], כמו [[הממלכה המאוחדת]], הללו נקראות מונרכיות דמוקרטיות חוקתיות והמונרך אולי נחשב בהן לראש המדינה, אך [[ראש ממשלה|ראש הממשלה]], לו ניתן המנדט בצורה ישירה או עקיפה בבחירות, הוא ראש הרשות המבצעת. במונרכיות אלו, החוקה היא המגבילה את המונרך. יש לציין שלא כל מונרכיה חוקתית היא דמוקרטיה ייצוגית, ההיסטוריה מלמדת על מונרכיות חוקתיות שחוקתן היית [[פשיזם|פשיסטית]] או [[קווזי-פשיסזם|קווזי-פשיסטית]], כך קרה ב[[איטליה]], ב[[יפן]] וב[[ספרד]].

ב[[העת העתיקה|עת העתיקה]], היו מסורות שונות של מונרכים נבחרים, בעיקר בחברות נודדות, כמו ה[[שבטים גרמאנים|שבטים הגרמאנים]] לפני שהקימו ממלכת קבע על הריסותיה של האימפריה הרומית. לעתיםלעיתים קרובות התגלו ניגודי עניינים כאשר הבית השולט רצה שבניו ימשיכו לשלוט אך אצולה נרחבת יותר התחרתה בו. במקרים כאלה, ירושת השלטון בפועל הייתה תלויה, לרוב, בפופולריות המועמד ואו תמיכה בו מצד הכוחות החמושים. האחרונים הבינו את מידת השפעתם בבחירת השליט ולעתיםולעיתים אף העריכו עצמם יותר מדי עד כדי העלאתם של חסרי יכולת ופושעים לשלטון. היו מקרים שבהם טוען לכתר שהיה מועדף על הכוחות החמושים אף הסית אותם למרד של ממש לשם תפיסת השלטון. המלכים ההלניסטים של [[מוקדון]] ושל [[אפירוס]] נבחרו על ידי ה[[צבא]] מתוך כלל הגברים החברים בבית המלוכה. שיטה זו הייתה קרובה לשיטת הבחירה ב[[היסטוריה של הדמוקרטיה#יוון העתיקה|דמוקרטיה היוונית]], שבה זכות הבחירה ניתנה רק לאזרחים, משום שלרוב, שירות צבאי נקשר עם קבלת אזרחות. במוקדון מסורת זו המשיכה עד פירוק הממלכה בידי הרומאים לאחר מלחמת מוקדון השלישית. בחירת המונרך הייתה נהוגה גם ב[[האימפריה הרומית הקדושה|אימפריה הרומית הקדושה]], שם מוסד ה"נסיכים הבוחרים" בחר את [[קיסרי רומא]].

היו מונרכיות שהתקיימה בהן מערכת של מעבר השלטון בירושה, מאב לבן, אך הסמכויות הפוליטיות של המונרך לא באמת היו ברשותו. היו מונרכיות שבהן הכוח האמיתי שכן אצל ה[[צבא]], כך היה ב[[יפן]], שם ראש הצבא, ה[[שוגון]], הפך למונרך בפועל תחת [[קיסר יפן]], וכך היה גם ב[[תאילנד]]. במונרכיות אלו ראש הצבא קיבל לרוב תפקיד דומה ל[[ראש ממשלה|ראש הממשלה]] של ימינו (כלומר - ראש [[רשות מבצעת|הרשות המבצעת]]), ולעתיםולעיתים תפקיד זה החל אף הוא לעבור בירושה. ב[[איטליה הפשיסטית]], התקיימה המונרכיה זמן רב לצד המפלגה הפשיסטית. דו-קיום דומה, אך קצר יותר, התרחש גם ב[[רומניה]], ב[[הונגריה]] וב[[יוון]]. [[ספרד]] תחת שלטונו של [[פרנסיסקו פרנקו]] הייתה מונרכיה באופן רשמי, אך לא היה מונרך על כס המלכות. לאחר מותו של פרנקו, ירש את מקומו כ[[ראש המדינה]] בנו של הטוען לכתר הבורבוני, [[חואן קרלוס הראשון מלך ספרד|חואן קרלוס הראשון]]. יש להפריד בין המתואר לעיל לבין המונרכיות החוקתיות המוכרות לנו היום, כאן דובר על מצב בו נראה שלמונרך סמכויות מסוימות אך בפועל אין לו יכולת להפעילן, זה שונה מהמונרכיה החוקתית שבה גם אם סמכויות המונרך אפסיות והכוח נמצא בידי אחרים, הדבר הוא רשמי, ברור וידוע לכל.

ישנן מדינות להן ניתן לקרוא "רפובליקות וירטואליות" או "מונרכיות [[דה-פקטו]]". אלו הן מדינות המכריזות על עצמן כ[[רפובליקה|רפובליקות]] אך נראה שבפועל מתקיים מעבר בירושה, מאב לבן, של תפקיד ראש המדינה. במדינות אלו בנו של ראש המדינה הופך ליורש העצר המיועד, דבר היוצר מעין שושלת, אך צורת מעבר שלטון זו אינה מעוגנת בחוקה. מדינות אלה הן אולי רפובליקות מהבחינה התאורטית, אך בפועל הן מונרכיות, גם אם לא הכריזו על כך רשמית בחוקתן. במאה העשרים התקיימו מונרכיות מסוג זה ב[[ניקרגואה]] ו[[האיטי]], ובתחילת המאה העשרים ואחת התקיימו מונרכיות כאלה גם ב[[קוריאה הצפונית]] וב[[סוריה]]. אולם, יש להזהר בהגדרתן של מדינות כרפובליקות וירטואליות או מונרכיות דה-פקטו - מעבר בודד של השלטון מאב לבן, ללא מנגנון חוקתי המחייב מעברים מסוג זה, אינו בהכרח מעיד על היותה של המדינה מונרכיה. מעבר השלטון הבא עלול להיקבע בדרך אחרת על ידי האחראים האמיתיים על קביעת השלטון (שכן דיקטטור מת מאבד את כוחו). קיימים מקרים שבהם רפובליקות דמוקרטיות אמיתיות יצרו מצב בפועל של מעבר השלטון בירושה, לעתיםלעיתים עד כדי מצב של "שושלת שלטון" בת שלושה דורות (כך קרה עם משפחת גנדי ב[[הודו]]), אך שליטים אלה שולטים רק בעת כשמפלגתם בשלטון.

חוקי הירושה מסתמכים על כך שהשלטון מצוי בידי שושלת מסוימת ועובר בה מדור לדור. משפחת השלטון יכולה לטעון, במקרים מסוימים, שהשלטון נתון לה מתוקף זכות או בחירה אלוהית ולכן זוהי זכותה ואף מחויבותה להמשיך ולשלוט בכתר. בהכרזות רבות שבוצעו על ידי מונרכים מופיע הביטוי "בחסד האל" (by the Grace of God) כראיה לתוקף האלוהי של השלטון. לעתיםלעיתים, מוצדקים חוקי הירושה בטענה שאנשי המשפחה טובים יותר מלידתם, רק בשל הדם הזורם בעורקיהם (היותם בעלי "דם כחול"), אם מפאת אותה "בחירה אלוהית" או מסיבות אחרות (את טענה זו באו רעיונות [[עידן האורות|ההשכלה]] להפריך בהכריזם ש"כל בני האדם נולדו שווים").

בזמנים קדומים נוצרו מצבים שבהם לא היה ברור מי יִרש את המונרך, והדבר הוביל לעתיםלעיתים אף למלחמות עקובות מדם. כיום ישנה מחלוקת בנוגע לחוקי הירושה הנהוגים במספר מונרכיות החברות ב[[האיחוד האירופי|איחוד האירופי]], כמו [[הממלכה המאוחדת]] וממלכות [[סקנדינביה]]. מונרכיות אלו דורשות מהמונרך העומד בראשן לאחוז באמונה [[דת]]ית מסוימת (בממלכה המאוחדת הדבר נקבע בחוקה לפי בשנת [[1701]] במה שנקרא ה-Act of Settlement). דרישה זו סותרת את חוקי האיחוד האירופי האוסרים מניעת בחירתו של אדם לתפקיד ציבורי בשל דתו.

המשכיות השלטון במדינות הנמצאות תחת שליטתו של כוח זר, הייתה תלויה לעתיםלעיתים תכופות בהסכמתו. הכוחות השולטים שמרו לעצמם את הזכות להדיח ולהחליף מונרכים לא נאמנים, לדוגמה: [[נבוכדנצר]] מלך [[בבל]], לאחר שהחריב את [[בית המקדש הראשון]], הדיח והגלה את [[צדקיהו]] מלך [[ממלכת יהודה|יהודה]] שמרד בו, והחליפו ב[[גדליהו בן אחיקם]].

ה[[קריית הוותיקן|וותיקן]] מהווה דוגמה מודרנית נדירה למונרכיה נבחרת, שאינה עוברת בירושה. שם, בנוסף לתפקידו כראש ה[[נצרות קתולית|כנסייה הקתולית]], משמש ה[[אפיפיור]] כמונרך אבסולוטי. האפיפיור נבחר על ידי, ולרוב גם מתוך, מועצת הקרדינלים, כאשר זו מתכנסת בוועידה מיוחדת הנקראת בלטינית "[[קונקלווה]]" (Conclave). אי קיומה של מערכת מעבר של השלטון בירושה היא תוצאת טבעית וברורה של התנזרות הבישופות ממין ולכן אי אפשרות לקיומו של יורש לכתר. למרות זאת, האפיפיורות, בתקופות שונות, הייתה תחת שליטתן של משפחות [[איטליה|איטלקיות]] רבות עוצמה. מספר אפיפיורים נורשו על ידי בני משפחה קרובים, לעתיםלעיתים אף על ידי בניהם ממש (רשמית תוארו כ Nepotes, מילולית nephews, אחיין). בדומה למונרכיות אחרות, מקבל האפיפיור את תפקידו לכל ימי חייו.

[[סמואה]] מתוארת לעתיםלעיתים כמונרכיה, למרות שהדבר מעורר מחלוקת שהיא הסיבה לייחודיותה של סמואה כמונרכיה. בראשה של סמואה עומד הנשיא-לכל-החיים (בשפתם: ""o le Ao o le Malo") מלייטו טנומפילי השני, השייך לאחת משלוש המשפחות הנסיכותיות. החוקה מצהירה עליו ראש המדינה מבחינה מלכותית לכל חייו, אך יירש אותו נשיא שייבחר לתקופה של חמש שנים על ידי המחוקק.