כתיב עברי – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Nngnna (שיחה | תרומות)
←‏בעברית המודרנית: ספק לדוגמא אם הערבית לא השפיעה, כמו גם הכתבים הלטיני והקירילי התנועתיים.
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 12:
ב[[תקופת בית שני|ימי בית שני]] התרחב השימוש באימות הקריאה (אהו"י), ובתקופה זו הרבו להשתמש בכתיב המלא. בתעודות מימי בית שני, כמו [[המגילות הגנוזות]] או [[איגרות בר כוכבא]], מוצאים לפעמים צורת כתיב שנקראת כתיב מלא שבמלא. בצורה זו הוכנסו אימות קריאה גם במקומות בהן אנו לא נוהגים להכניס אימות קריאה בימינו. ניתן למצוא מילים כמו '''לוא''' (=לא), '''כיא''' (=כי), ו'''בקוראכה''' (=בקראך).
 
ב[[תנ"ך]] מופיעות צורות כתיב מלא וכתיב חסר זו לצד זו, ולעתיםולעיתים קשה למצוא חוקיות מתי צורה מסוימת נכתבת בכתיב מלא ומתי בכתיב חסר. במרוצת הדורות, עם הידחקותה של השפה עברית מפני שפות כמו [[ארמית]] ו[[יוונית]], נתעורר החשש שמא תישכח צורת הקריאה הנכונה של [[כתבי הקודש]]. מכיוון שאסור להוסיף אותיות לכתבי הקודש, החלו סופרים להכניס סימנים מעל ומתחת לאותיות כדי להבהיר מהי צורת הקריאה הנכונה ולהקלת לימוד הקריאה. סימנים אלו נקראים [[ניקוד]]. הניקוד בא להשלים את החסר באימות הקריאה ולהקל על קריאה נכונה ומדויקת. בשפה העברית התפתחו שלוש מערכות ניקוד שונות: [[ניקוד בבלי]], [[ניקוד ארצישראלי]], והצורה המקובלת בימינו - [[ניקוד טברני]], שנקבע סביב [[המאה השמינית]] ב[[טבריה]] על ידי [[בעלי המסורה]], שהמפורסמים שבהם הם [[משה בן אשר]] ובנו [[אהרון בן אשר]].
 
==בעברית המודרנית==