מישור החוף – הבדלי גרסאות

'''החולות''' משתרעים לאורך החוף ומופיעים בנוף בצורת רכסי [[גבעה|גבעות]], הנקראים חוליות (בלועזית - [[דיונה|דיונות]]) ובצורת משטחי חול מישוריים. במישור החוף הדרומי (מישור יהודה) שטחי החולות גדולים ונרחבים, ואילו במישור החוף התיכון (השרון) שטחי החולות קטנים יותר, ובמישור החוף הצפוני (חוף הגליל) אינם קיימים כלל, והם נמצאים בעיקר בשפכי נחלים. קרקע החול מורכבת מגרגירים קשים שצבעם זהוב. הגרגרים עפים בקלות עם הרוח ועוברים ממקום למקום, ולכן הם נקראים [[חולות נודדים]]. רק מינים מעטים של צמחים מסוגלים לגדול ולהתפתח בשטחי החולות הנודדים מכיוון שהמים מחלחלים בקלות בין גרגרי החול ונעלמים במהירות במעמקי האדמה, לפני שהספיקו להשקות ולהרוות את הצמחים וגם החולות נודדים ממקום למקום ולעתיםולעיתים תוך כדי תנועתם הם מכסים לגמרי את הצמח או שהם מגלים את שורשיו והוא נעקר ממקומו. החול שבחופי ארץ ישראל נוצר באזורים הרריים במזרח אפריקה, במקורות [[הנילוס]]. חלק מהסלעים באזורים אלה (כדרכם של סלעים בטבע) מתפרקים, מתפוררים ונסחפים מן ההרים אל אפיק הנילוס. במהלך המסע שאורכו 6,670 קילומטר עד הים התיכון ובהמשכו הם ממשיכים להתפורר עד שהם הופכים לחול. נהר הנילוס נשפך אל הים התיכון ואיתו נשפך גם החול שהוסע במי הנהר. זרמים בים התיכון מסיעים את החול מחופי [[מצרים]] מזרחה ואחר כך צפונה, לכיון [[חופי ישראל]]. כאשר החול מגיע לחופי הארץ, גלי הים מעלים אותו אל החוף.

'''גבעות ה[[כורכר]]''' הן רצועת גבעות בודדות של רכסי גבעות הבנויות מ[[סלע]] כורכר, וביניהן [[עמק]]ים מכוסים בקרקע סחף. רוב גבעות הכורכר נמצאות ממזרח לרצועת ה[[חול]]ות, אך יש גם גבעות אחדות לאורך חוף הים (ממערב לחולות). לחלק מגבעות הכורכר יש מדרונות תלולים, ולעתיםולעיתים חלקן העליון בנוי מקירות של סלעים זקופים וגבוהים הנקראים מצוקים. הכורכר הוא סוג של סלע, העשוי בעיקר מגרגירי חול ומשברי [[קונכייה|צדפים]]. בתהליך ממושך התלכדו חומרים אלה והפכו לסלע. בסלע הכורכר, כמו בקרקע החול, המים מחלחלים במהירות, ולכן גדלים עליו רק מינים מעטים של [[צומח|צמחים]]. קרקע הסחף שבין רכסי הכורכר נוצרה מהתפרקות של סלעים. חלקי הסלע שהתפרקו נסחפו ונשחקו במי ה[[נחל]]ים, הפכו לקרקע ושקעו בין גבעות הכורכר. לקרקע זו צבע כהה, והיא עשויה מגרגרים זעירים. קרקע הסחף היא קרקע פורייה ומתאימה ל[[חקלאות|עיבוד חקלאי]], אך בעבר חלקים גדולים של קרקע הסחף במישור החוף התיכון (ב[[השרון|שרון]]) היו מכוסים ב[[ביצה (סביבה טבעית)|ביצות]] רחבות ידיים, ולכן לא היה אפשר לעבד את אדמתם.