המלחמה הפונית השנייה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
קובץ על יד (שיחה | תרומות) מ הוספת קישור לגיוס חובה |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
||
שורה 285:
====הצבא הרומאי====
{{ערך מורחב|הצבא הרומי בתקופת הרפובליקה התיכונה}}
השירות בצבא הרומי נחשב זכות וחובה של כל אזרח רומאי. באותה תקופה היה מקובל שרק אזרחים בעלי רכוש מינימלי זכאים לשרת בצבא. היו לכך שתי סיבות: הראשונה, שבאותה תקופה היה מקובל שהחיילים רוכשים בעצמם את כלי הנשק, המזון והלבוש. והשנייה הייתה אמונה מקובלת שרק אזרחים שכבר יש להם רכוש יכולים לשרת באמת את המדינה.{{הערה|שצמן, עמ' 244.}} [[גיוס חובה]] הונהג רק
בניגוד לקרתגו, ברפובליקה הרומית לא הייתה הפרדה בין הדרג הפוליטי לפיקוד הצבאי. ראשי המדינה (ה[[קונסול (רומא העתיקה)|קונסולים]]) היו ראשי הצבא בפועל בשדה הקרב. כל שנה [[בחירות ברומא העתיקה|נבחרו]] שני קונסולים, וכל אחד מהם קיבל [[פרובינקיה]] מסוימת עם מינויו.{{ביאור|בהמשך השתנה מנהג זה, והפרובינקיות הוכרזו עוד בטרם נערכו הבחירות - זאת על מנת למנוע מצב שבו קונסול מסוים זוכה בבחירות ואז מקבל, בדרך לא דרך, פרובינקיה עשירה שיוכל למצוץ את לשדה.}} הקונסול היה מקבל כוחות צבא לפי הצורך, בהתאם למיקום הפרובינקיה. צבא קונסולרי תקני כלל שני לגיונות רומאים וכוחות בעלות הברית, בסך הכול כ-20,000 רגלים וכ-2,000 פרשים. אם המצב דרש זאת, ניתן היה להכפיל את הכוח העומד לרשות הקונסול.
הלגיון כלל ארבעה סוגי חיילים: ו[[וליטים]], [[האסטאטים]], [[פרינקיפים]] ו[[טריאריים]].{{הערה|[http://penelope.uchicago.edu/Thayer/E/Roman/Texts/Polybius/6*.html#21 פוליביוס, ספר שישי, 21-24].}} הווליטים הגיעו לרוב מהשכבות העניות יותר, והיו צעירים יותר מרוב החיילים בצבא הרומי. הם חומשו בחרב קצרה שנקראה [[גלאדיוס]],{{הערה|[http://www.romancoins.info/MilitaryEquipment-Attack.html#Pompeianus תמונות ותיאורים של חרבות גלאדיוס]}} ומספר [[כידון הטלה|כידוני הטלה]] לשימוש חד פעמי.{{הערה|1=[http://www.roman-colosseum.info/gladiators/velites.htm Velites]{{כותרת קישור נוצרה על ידי בוט}} באתר המוקדש לצבא הרומי.}} המיגון שלהם היה דל בהרבה משל רוב החיילים, ועל כן הם היו ניידים למדי. ההאסטאטים היו מוגנים טוב יותר מהווליטים.{{הערה|[http://www.roman-empire.net/army/army.html#earlylegion הצבא הרומי] באתר המוקדש לרומא העתיקה.}} הם חומשו, כמו הווליטים, בגלאדיוס, וצוידו גם ב[[האסטה]] - [[חנית]] כבדה שנועדה לדקירה. הפרינקיפים היו מורכבים מאנשים אמידים יותר. הם היו מוגנים היטב וציודם כלל, בנוסף לגלאדיוס והחנית, גם מגן גדול. הטריאריים היו החיילים המבוגרים ביותר ובעלי האמצעים הרבים ביותר, ובהתאם לכך גם היו מוגנים בצורה הטובה ביותר.
שורה 419:
====הפיקוד הרומאי====
{{ערך מורחב|דרגות הצבא הרומי}}
הפיקוד העליון על הצבא נמסר לפוליטיקאי, לרוב בעל מאגיסטרטורה של [[פראיטור]] או [[קונסול (רומא העתיקה)|קונסול]] או [[פרומגיסטראט]] (פרופראיטור ופרוקנוסול בהתאמה). לכן, פעמים רבות המצביא העליון היה חסר ניסיון פיקודי משמעותי, אם כי שירת בצבא במסגרת גיוס חובה. המצביא היה מאבד את ה[[אימפריום]] עם תום תקופת כהונתו. אף על פי שניסיון פיקודי לא היה תנאי הכרחי, פעמים רבות [[מגיסטראט]]ים רומאים בכירים היו בעלי ניסיון צבאי ניכר. בדרך כלל הכהונה הייתה מוגבלת לשנה אחת (בתקופת היותו פראיטור או קונסול) ולשנה אחת נוספת במסגרת תפקיד של פרוקונסול. אך
על הלגיון פיקדו במשותף שישה [[טריבון צבאי|טריבונים צבאיים]], שמונו בידי אספת העם, נדרשו לוותק צבאי של 5 שנים לפחות, וכיהנו למשך חודשיים. הטריבונים שימשו בעיקר בתפקידי מטה, שימשו כעוזרי הקונסול, והיו אחראים על המשמעת בלגיון, לפעמים הם שימשו גם כמפקדים ישירים של חלקים מלגיון, מיחידות בסדר גודל [[קוהורטה]] ומעלה. הלגיון חולק לקנטוריות, שכללו לרוב בין 100 ל-80 חיילים. על כל קנטוריה פיקד "[[קנטוריון]]" (שר מאה). בתחומי אחריותו של הקנטוריון היו ענייני השגרה של החיילים: לאמן אותם לקרב, ולוודא שהם שומרים על הציוד שלהם במצב תקין ושומרים על התנהגות ממושמעת. לקנטוריון הייתה סמכות שיפוט על חייליו במקרים של עברות פעוטות והוא יכול היה להטיל [[ענישה גופנית|עונשים גופניים]]. על הפרשים פיקדו ה"[[דקוריון (דרגה)|דקוריונים]]", שכל אחד מהם פיקד על "[[טורמה]]" (להקה) בת 30 פרשים.
שורה 532:
אחד המרכיבים החשובים ביותר בצבאו של חניבעל היו הפרשים בני [[נומידיה]], שנודעו כפרשים איכותיים במיוחד. הם רכבו על סוסים ללא [[רסן]] או [[אוכף]] ולרוב השליכו כידוני הטלה תוך כדי דהירה. הם נעזרו גם בחרבות קצרות ומגן קל. הם לא הוגנו בשריון וחלקם עטו עורות של בעלי חיים כגון [[נמר]]ים. כמו כן, נעזר חניבעל בפרשים בני תערובת שנודעו בשם [[לובי-פיניקים]]. הללו היו בני תערובת קרתגים-ברברים ונודעו כפרשים טובים מהקרתגים המקוריים. הם היו חמושים במגנים עגולים וחניתות.
חניבעל הביא עמו לאיטליה כ-50 [[פיל מלחמה|פילי מלחמה]]. במהלך המסע מתו רובם, ועד [[קרב טרביה]] שרדו רק מעטים מהם.{{הערה|Wise, Terence (2004) [1982]. Armies of the Carthaginian Wars, 265-146 BC. Osceola; Wellingborough: Osprey Publishing, pp. 13-14}} הקרתגים השתמשו לרוב בפילים מזן [[פיל צפון אפריקני]]. פילים אלו היו קטנים יותר מהפילים האסייתיים, אם כי אוזניהם היו גדולות יותר וגבם קעור. גובהם היה 2.5 מטר והם היו כנועים ונוחים לאילוף. משקלם היה כמעט 6 טון, והם נשאו על גבם מגדל שבתוכו ישבו שניים או שלושה אנשים, שהיו בעיקר קשתים או מטילי כידונים. מלבד זאת, היה גם נהג שכיוון את הפיל. במקרה שהפיל איבד שליטה, נהגו הקרתגים לתקוע [[גרזן]] או [[איזמל]] בין עיניו.{{הערה|שארל פיקאר, '''חיי יום יום בקרת חדשת''', [[הוצאת עם הספר]], [[1964]]. עמ' 141.}}
{| align=center
|<gallery widths="220px" heights="200px" perrow="4">
שורה 575:
* [[קרב קאנאי]]
* [[קרב קאסילינום (216 לפנה"ס)]]
|גנרל ממוצא [[נומידים|נומידי]], מפקד חיל הפרשים. נודע כאחד המפקדים היותר נועזים והפחות ממושמעים של חניבעל, אם כי חניבעל הפקיד בידיו
|-
|[[חנו (בן בומילקר)|חנו]]
|