טלגרפיה – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף
ביטול גרסה 21678772 של 217.132.187.178 (שיחה)
Matanyabot (שיחה | תרומות)
מ בוט החלפות: לעיתים
שורה 24:
תעשיית התעופה עדיין משתמשת במערכת טלפרינטרים על גבי רשת סיטה (SITA). לדוגמה: מערכת PARS - Programmable Airline Reservation System משתמשת עדיין בקוד בעל 6 סיביות מוזזות הדומה לקוד המקורי, בגלל הדרישה ל-8 ביטים בלבד לתו.
 
פותחה מערכת תזמון תקנית עבור טלקומוניקציה. מצב הקו הוגדר כמצבם החשמלי של החוטים. בדרך זו זוהתה מיד "נפילה" של קו. הסימנים נשלחו על ידי שליחת "ביט אתחול" שגרם לביטול המתח על הקו והעברתו ל"מצב סימן" (mark state). ביט האיתחול גרם להפעלת גלגל מחליף המופעל על ידי מנוע בעל מהירות מדויקת (שהוחלף מאוחר יותר בציוד דיגיטלי). הגלגל מחליף חילק את הביטים מקו התקשורת לסדרת ממסרים ש"לכדו" את הביטים. "ביט עצירה" נשלח כדי לוודא כי לגלגל מחליף יש מספיק זמן לעצור ולהתכונן לסימן הבא. ביט העצירה הפעיל את מנגנון ההדפסה. לעתיםלעיתים, נשלחו שני ביטים לעצירה כדי לוודא עצירה ומניעת רעידות של המנגנון.
 
קו הטלגרף הטראנס אטלנטי הראשון הושלם בהצלחה ב-[[27 ביולי]] [[1866]] ואיפשר לראשונה תקשורת טלגרפיה טראנס אטלנטית. התפתחות נוספת התרחשה ב-[[9 באוגוסט]] [[1892]], כאשר קיבל [[תומאס אלווה אדיסון]] פטנט על הטלגרף הדו-כיווני.