פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: לעיתים
[[קובץ:Red-backed Hawk (Buteo polyosoma) 1.jpg|230px|ממוזער|[[נץ אדום גב]]]]
 
'''דורסי יום''' ([[שם מדעי]]: '''Accipitriformes''') הם [[סדרה (טקסונומיה)|סדרה]] מגוונת ביותר ב[[מחלקה (טקסונומיה)|מחלקת]] ה[[עופות]]. הם נפוצים בכל העולם מלבד [[אנטארקטיקה]]. בניגוד לרוב הדעות, ייחודם של [[דורסים|דורסי]] היום אינו בכך שהם אוכלים בשר, מכיוון שעופות רבים אחרים עושים כן - [[חסידה|חסידות]], [[אנפתיים|אנפות]], ואף מספר [[ציפורי שיר]]. ייחודם הוא דווקא בדרך שבה הם הורגים את [[טורפים (ביולוגיה)|טרפם]]. הם נוהגים לעוט על הטרף, בין אם הוא על [[קרקע]], על [[עץ]] או ב[[מים]] - ולנעוץ בו את [[טופר|טפריהם]]. לעתיםלעיתים הדורס ממש מחכך בתפיסתו את קורבנו כלפי המשטח שעליו הוא נע ואותו. מכאן בא להם שמם.
 
 
'''מקור:''' המינים הם בעלי מקור כפוף וחד בקצה הלסת העליונה, המשתנה לפי תזונת המינים. ל[[נץ|נצים]] ולרוב המינים הצדים את מזונם בעצמם יש לרוב מקור קצר וחזק המותאם לקריעת בשר מהטרף. ל[[עיט]] ישנו לרוב מקור גדול וחזק המותאם לקריעת נתחים גדולים גם מטרף בעל עור עבה. לאוכלי הפגרים הגדולים ביותר (העוזניות הגדולות), אשר תמיד אוכלים מהפגר מיד עם הגעתם (אם ישנם מינים קטנים מהם על יד הפגר הם מסלקים אותם) ישנו מקור גדול ביותר ועוצמתי מאוד היכול לקרוע אף עורות חזקים כעור [[קרנף]] ו[[פילים|פיל]]. לאוכלי הפגרים השניים במעמדם (ה[[נשר]] לדוגמה) ישנו מקור אשר חזק אף הוא (יותר ממקורם של [[עיט]]ים), אך מתאים יותר לקריעת ואכילת איברים פנימיים חזקים וקשים ופחות לשיסוע עור וכדומה. לאוכלי הפגרים הירודים (ה[[רחם (עוף)|רחם]] ושאר הנשרים הקטנים) ישנו מקור ארוך, עדין ודק, אשר בעזרתו הם נוברים ומחטטים בין שיירי הפגר בחיפושם אחר שאריות. לבסוף, ישנם את אלו הניזונים מ[[עצם|עצמות]] (קבוצה הכוללת בעיקר, אם לא רק, את ה[[פרס (עוף)|פרס]]). לאלו יש מקור ארוך, אך לא עדין, אשר בעזרתו הם תופסים עצמות ונושאים אותן עימם. יוצא דופן הוא מין אחד של [[דית החלזונות|דיה הניזון מחלזונות]]. למין זה יש מקור עדין מאוד ומעוקל כדי להכניסו אל תוך קונכיית ה[[חילזון]].
 
'''מבנה רגל:''' רגליהם קצרות (פרט ל[[לבלר (עוף)|לבלר]]) וחזקות ואצבעותיהם ארוכות ובקצותיהם טפרים חדים וארוכים. סוג הטפרים משתנה לפי תזונת המינים. המינים אשר דורסים את מזונם ברגליהם הם בעלי טפרים מעוקלים, חדים, חזקים וגדולים. לעומת זאת, אצל המינים אשר אינם נוהגים לדרוס טרף חי (בעיקר אוכלי נבלות) הטפרים חלשים יותר, שטוחים יותר ולעתיםולעיתים אף קצרים יותר וחדים פחות. בולטים במיוחד הם העיטים הגדולים (כמו ה[[הרפיה (עוף)|הרפיה]] ו[[עיט קופים פיליפיני]]), ה[[נץ|נצים]] ושאר הדורסים הצדים טרף גדול מהם. אצלם הטפרים ארוכים וחדים במיוחד. בדרך כלל האצבע האחורית ואחת מהקדמיות הן המפותחות ביותר מכולן, והטופר האחורי הוא הארוך והחזק מכולם. הטרף מוחזק לרוב לרוחבו, בניצב לגוף הדורס.
 
יוצא דופן הוא ה[[שלך]] (ועוד כמה מינים בודדים), הניזון מדגים (לעתיםלעיתים אף גדולים ממנו) ועל כן פיתח טפרים מיוחדים: שני טפרים מצויים מאחור ושניים מקדימה, כדי שהדג החלקלק לא יחליק. הוא גם מחזיק את הטרף לאורכו, במקביל לגופו.
 
==חושים==
 
חלק מהדורסים ניצודים על ידי האדם לספורט ה[[בזיירות]] (דבר שמכונה על שם שהמינים העיקריים בו הם [[בזיים|בזים]] שעברו לסדרה אחרת). ספורט זה היה נפוץ בימי הביניים ואומץ על ידי אצילים, וכיום נהוג פחות.
זהו ספורט בו לוכדים דורס מסוים מגיל צעיר מאוד ומאלפים אותו לצוד בשביל בעליו. בדרך כלל נבחרים דורסים חזקים כגון נצים גדולים ועיטים. שלב האילוף קשה ביותר ולעתיםולעיתים גם אכזרי. יש להסתיר את עיני הדורס במשך רוב הזמן על מנת שיהיה רגוע, מלבד בעת הציד עצמו. בתור כיסוי עיניים נהוג להשתמש בכובע מיוחד. מכל טרף שהדורס צד נוהגים לתת לו מעט מאוד על מנת שירצה לצוד שוב ובכך הוא מאולף. בעזרת הדורסים נוהגים לצוד [[תרנגולאים]] שונים, ארנבות, שפנים ואף צבאים. בעת ציד הצבאים אחראי הדורס לעיוורו של הקורבן. דורסים רבים מתים במהלך האילוף, וחלקם בורחים. ספורט זה פוגע קשות הן באוכלוסיית הדורסים והן באוכלוסיית העופות הניצודים.
 
==מיון==