פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: לעיתים
היצירה התזמורתית המוקדמת ביותר שברהמס כתב היא הקונצ'רטו ברה מינור לפסנתר ותזמורת אופוס 15. ליצירה זו היסטוריה משלה. בשנת 1854 עלה שלד סימפוני במוחו של ברהמס. ברהמס התווה את כל הפרקים של הסימפוניה בכתיבה לשני פסנתרים. מלאכת התיזמור לא הייתה קלה לברהמס. לאחר זמן הוא נטש את הרצון להתוות לסימפוניה מבנה וצורה. אלא שלא יכול היה להשתחרר מצליל הפסנתר ולא מצליל התזמורת. מכיוון שרצה לבטא את רעיונותיו במוזיקה, בחר לעצב את הרעיונות בכללותם לקונצ'רטו לפסנתר ותזמורת. הוא ויתר על הפרק השני של הסימפוניה שהיה כתוב בצורת [[סרבנד]] וכתב פרק איטי חדש. הפרק שהוצא מצא את מקומו לאחר זמן ברקוויאם הגרמני כפרק השני של היצירה, בשינוי צורה ותוכן. כן חיבר רונדו כפרק סיום לקונצ'רטו. התוצאה הייתה קונצ'רטו לפסנתר ותזמורת, אשר איננו מעמיד את הפסנתרן כעיקר על הבמה על מנת להראות את יכולתו הווירטואוזית, אלא מציב את הפסנתר ככלי המשתתף יחד עם התזמורת בבנית היצירה, כפי שהיה בימיהם של [[וולפגנג אמדאוס מוצרט|מוצרט]] ו[[לודוויג ואן בטהובן|בטהובן]]. תפיסה זו הביאה על הקונצ'רטו כישלון חרוץ בביצוע הבכורה שלו. ברהמס סיים את כתיבת הקונצ'רטו בשנת 1859.
 
היצירה התזמורתית השנייה שכתב ברהמס היא הסרנדה הראשונה ברה מז'ור אופוס 11, שנכתבה בשנים 8–1857. בתחילה תכנן ברהמס לכתוב יצירה זו לשמונה כלי סולו, אלא שלאחר זמן מה שינה את תוכניתו לתזמורת שלמה על פי הדגם הקלאסי שהיה נהוג בתקופת בטהובן, עם שתי [[קרן יער|קרנות]] נוספות. היצירה על ששת פרקיה מייצגת את ההפך הגמור מהקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת. בקונצ'רטו התיזמור של ברהמס מסיבי ביותר. היצירה אף נשמעת לעתיםלעיתים אפלה. ואילו בסרנדה התיזמור שקוף וצלול ביותר. אפשר לומר, שיצירה זו נשמעת לעתיםלעיתים כמו נכתבה בתקופה שבין מוצרט לבטהובן ונושאים מסוימים בפרקיה השונים נשמעים כמו נכתבו על ידי מלחינים אלו.
 
בהמשך לסרנדה הראשונה כתב ברהמס את הסרנדה השנייה בלה מז'ור לתזמורת אופוס 16. סרנדה זו, בניגוד לראשונה, מזכירה דיוורטימנטו. הפרקים קצרים יותר מאשר בסרנדה הראשונה ויש בהם חירות מסוימת מהמבנים הקלאסיים, האהובים כל כך על ברהמס. ביצירה זו ויתר ברהמס על ה[[חצוצרה|חצוצרות]], [[כלי הקשה|תופי הדוד]] וה[[כינור]]ות. כלי המיתר הגבוהים ביותר הם הו[[ויולה|ויולות]]. ליצירה זו קסם מצלולי מיוחד בשל התיזמור, המעניק ל[[כלי נשיפה מעץ|כלי הנשיפה מעץ]] תפקידי סולו רבים ובשל המצלול העמוק, הניתן לכלי הקשת הנמוכים. ברהמס אהב יצירה זו מאוד והקדיש לתזמורה מחשבה רבה.
== אישיותו ==
[[קובץ:Brahmsdenkmalkarlsplatz.jpg|ממוזער|אנדרטת ברהמס בכיכר קרל בווינה]]
בדומה לבטהובן הנערץ עליו, אהב ברהמס את הטבע ויצא לעתיםלעיתים תכופות לטיולים רגליים ביערות המקיפים את וינה. הוא נטה חיבה לילדים, ובטיוליו היה מחלק להם ממתקים, שהכין מבעוד מועד. יחסו למבוגרים, לעומת זאת, היה סרקסטי וקצר-רוח, ולעתיםולעיתים ביישן ומרוחק עד כדי תקלות בתקשורת עמו. הוא לא בקלות התקרב לאחרים, אם כי אלה שהתמידו בקשרים עמו, שמרו לו אמונים ללא סייג.
 
החל בשנות השישים של [[המאה ה-19]], היה ברהמס לאדם אמיד למדי בזכות יצירותיו שנמכרו בתפוצה רחבה. עם זאת, אימץ סגנון חיים פשוט, והתגורר בדירת שלושה חדרים צנועה עם סוכנת בית. חלק נכבד מכספו העניק לקרוביו, ותמך בסתר במוזיקאים צעירים (שעליהם נמנה גם אנטונין דבוז'אק הצעיר האלמוני){{הערה|{{צ-ספר|מחבר=KARL GEIRINGER|שם=BRAHMS -HIS LIFE AND WORK|מו"ל=A DA CAPO PAPERBCK|שנת הוצאה=1947 נערך מחדש ב 1982|עמ=135}}}}
 
ברהמס הקפיד מאוד על שלמות. יש הסבורים כי הסימפוניה הראשונה שלו למעשה איננה הראשונה שכתב, שכן נהג להשמיד לעתיםלעיתים יצירות שלמות שלא עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהציב לעצמו. הראיה לכך הוא הקונצ'רטו הראשון לפסנתר ותזמורת ברה מינור אופוס 15 אשר נכתב בהתחלה כסימפוניה ורק לאחר מכן ברהמס שינה את תוכניתו והפך את הסימפוניה לקונצ'רטו. נבואתו של שומן כי ברהמס עתיד להיות המלחין הגדול הבא אחרי בטהובן תרמה למעמסה שנחה על כתפיו, והפכה אותו ביקורתי יותר כלפי עצמו. נבואה זו עירערה את ביטחונו העצמי, וייתכן כי עיכבה גם את פרסום הסימפוניה הראשונה.
 
== שנים של פופולריות ==