הר הצופים – הבדלי גרסאות

שני הצדדים קיימו את הסדרי הפירוז באופן חלקי. ישראל העלתה להר [[חייל]]ים במדי שוטרים ,{{הערה|{{ynet|רועי מנדל|הלך לעולמו מנחם שרפמן, "מלך הר הצופים"|3546625|23 במאי 2008}}}} הצליחה להבריח להר נשק כבד יותר מהמותר בהסכם, והצליחה לבצר חלק מהמתחם. מאידך הירדנים בנו מוצבים צבאיים בשטחים המפורזים ואף בשטחי ההפקר, השתלטו על הכפר עיסאוויה ועל שטחים נוספים שנכללו בשטח הישראלי. עם זאת, לא הופסקה תנועת השיירה הדו שבועית, אף על פי שעוכבה לעתיםלעיתים בידי הירדנים. נוסף לכך, הגבולות המדויקים של השטח הישראלי היו שנויים במחלוקת בין הצדדים, מכיוון ש[[מפה|מפת]] הסכם המפקדים, שבה תוחמו שטחי השליטה ואשר אושררה בהסכם שביתת הנשק, אבדה.

ב־[[1954]] הוקמה יחידה צבאית ייעודית בשם "[[יחידת מצוף 247]]" לשם החזקת הר הצופים. תקריות אש אירעו לעתיםלעיתים רחוקות במשך התקופה, אם כי [[הוראות פתיחה באש|הוראות הפתיחה באש]] הישראליות דרשו איפוק מרבי (מחשש שהירדנים יכבשו את ההר לפני שכוחות סיוע יצליחו לעבור דרך השטח הירדני). תקריות קשות אירעו בשנים [[1957]] וב־[[1958]]. ב־1958 נהרגו בהר ארבעה חיילים ישראלים שנתקלו במארב ירדני ב[[גן בוטני|גן הבוטני]] של מתחם האוניברסיטה. באותה תקרית נהרג גם היושב ראש האמריקאי של [[ועדת שביתת הנשק]] שבא לתווך בין הצדדים. בעקבות התקרית נקבעו הסדרים חדשים בחלק מהנושאים השנויים במחלוקת, כמו הסדרי שליטה בכפר עיסאוויה.