ענישה – הבדלי גרסאות

 

== ההבדל בין ענישה להתעללות==

 

== סמכות הענישה ==

 

שתי מסגרות ארגוניות מובהקות שלהן ניתנה סמכות ענישה הן:

 

מטרת הענישה המשמעתית היא שמירה על התנהגות צייתנית בהקשר לכללים שרירותיים שנקבעו מראש או להוראות חדשות כלשהן. הפרת כלל שנקבע תגרור ענישה שמטרתה מניעת הפרה עתידית של כללים. אי-ציות להנחיה חדשה דינו בדרך כלל זהה להפרת כלל קיים. ענישה משמעתית יוצרת אצל האדם הנענש זיקה שבין אי-ציות לבין עונש, ומטרתה למנוע ממנו את הרצון להפרה עתידית.

 

==סוגי ענישה ==

===שיקול הדעת בענישה===

במדינות רבות מתקיים דיון בשאלת שיקול הדעת שיינתן לשופט באשר לחומרת הענישה. כיוון שהחוק הפלילי קובע לרוב עונשי מקסימום, השופט יכול להטיל עונשים בחומרה מגוונת מאוד. לדוגמה - [[חוק העונשין]] הישראלי קובע עונש מרבי של 20 שנות [[מאסר]] בגין [[הריגה]] והשופט רשאי לגזור על הנידון כל תקופת מאסר שלא תעלה על 20 שנים (בהנחה שלא נקבע רף תחתון).{{ש}}

בשנת 1997 פורסם דו"ח ועדת גולדברג (הועדה לבחינת דרכי ההבניה של שיקול הדעת השיפוטי בגזירת הדין), שמונתה על מנת לבחון כיצד ניתן להנחות את השופטים בבואם להטיל עונשים. רוב חברי הוועדה הציעו שהעקרון המרכזי בגזירת דין יהיה "עקרון ההלימה" - שהעונש יהלום את חומרת העבירה הפלילית (בכך תמכה הוועדה בגמול כמטרה עיקרית בענישה). כדי לממש עיקרון זה, הוצע שיקבע בחוק "עונש מוצא"{{הערה|{{קישור כללי|הכותב=[[אורן גזל-אייל]] ו[[רות קנאי]]|כתובת=http://knesset.gov.il/committees/heb/material/data/H11-01-2010_17-30-27_kanay-gezel-sofi!!!.pdf|כותרת=בחירת עונשי מוצא - שיטה ויישום|אתר=|תאריך=}}}} עבור כל עבירה, ויהיה ניתן לחרוג ממנו רק בהתקיים נסיבות מחמירות או מקילות שיפורטו בחוק. בשנת 2006 הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק ממשלתית שביקשה ליישם את המלצות הוועדה, אך לא נעשה התקדמות בהליך החקיקה של הצעת החוק{{הערה|1=הצעת חוק העונשין (תיקון מס' 92 ) (הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה), התשס"ו 2006}}. במקום זה תוקן חוק העונשין (תיקון מס' 113 נכנס לתוקף ביום 10/07/2012).

 

 

* שינוי ההתנהגות זמני, ומתרחש רק ליד המעניש.

* העונש אינו מציע חלופה התנהגותית (העונש אומר מה לא לעשות, אך לא מכוון אותנו למה ראוי לעשות).

* ייתכן שהנענש חף מפשע. ייתכן גם שהמעניש מתנהג איתו בחומרת יתר.