פתיחת התפריט הראשי

שינויים

מ
בוט החלפות: לעיתים
אל מול מערכת משפטית זו קיימות מערכות משפטיות המבוססות על [[המשפט הקונטיננטלי]] הנהוג במדינות [[אירופה]] כ[[צרפת]] ו[[גרמניה]]. המשפט הקונטיננטלי מייחס לתקדים חשיבות פחותה, והמקור הראשוני בו מוצא השופט הקונטיננטלי את התשובה לשאלה המשפטית העומדת בפניו הוא קובץ חוקים הקרוי "קוד", האמור בשל פירוטו הרב לספק תשובה למרבית השאלות, בדומה לתקדים הבריטי.
 
שוני נוסף בין שיטת המשפט המקובל ובין שיטת המשפט הקונטיננטלי, הוא כי ארצות המשפט המקובל נוקטות ב[[השיטה האדברסרית|שיטה האדברסרית]] בה אין לשופט כל תפקיד במציאת העובדות. השופט הוא פסיבי, ועליו להסתפק ב[[דיני הראיות|ראיות]] אותן מביאים הצדדים בפניו כבסיס להכרעתו. בניגוד לכך, במדינות המשפט הקונטיננטלי קיימת [[השיטה האינקוויזיטורית]], לפיה לשופט (הקרוי לעתיםלעיתים "[[שופט חוקר]]") חלק במציאת הראיות, ותפקיד פעיל בהרבה במהלך המשפט.
 
===השיטה בישראל===
מאפייני השיטה הישראלית:
*הבסיס העיקרי למערכת המשפט הוא [[החקיקה בישראל|החקיקה]], בין אם דבר החקיקה מגיע מן [[הכנסת]] (ואז ייקרא "[[חוק]]"), מן המחוקק שקדם לכנסת (ואז ייקרא "[[פקודה (חיקוק)|פקודה]]") או ממחוקק המשנה ([[חקיקת משנה|חקיקת המשנה]] כוללת תקנות, כללים וצווים). החקיקה על כל מרכיביה מתפרסמת ב"[[רשומות]]".
*בתי המשפט מפרשים את החקיקה. לעתיםלעיתים פרשנות זו היא קיצונית או נוגדת את לשונו המפורשת של החוק. כך, למשל, בשנים האחרונות קיבל בית המשפט העליון סדרת הלכות המחזירה את תפקידם של [[דיני היושר]] בשאלות הנוגעות למקרקעין, וזאת על אף לשונו המפורשת של סעיף 9 לחוק המקרקעין. דוגמה נוספת היא הפירוש המצמצם הניתן ליסוד ה[[קינטור]] בעבירת ה[[רצח]], אשר למעשה רוקן כמעט יסוד זה מתוכן.
*לבית המשפט העליון הסמכות לפסול חוק, במקרים מסוימים (ולדיון בכך ראו את הקטע העוסק ב[[חוקה]] בערך זה).
*הלכה של בית המשפט העליון היא בבחינת [[תקדים]] המחייב ערכאות נמוכות יותר. הלכה של בית המשפט המחוזי מנחה את בית משפט השלום. פסק דין של [[בית הדין לעבודה|בית הדין הארצי לעבודה]] מהווה תקדים מחייב מבחינתם של בתי הדין האזוריים לעבודה.
לצדה של מערכת החוקים, ה[[מנהג (משפטים)|מנהגים]] והתקדימים אשר התקבלו מן המשפט הבריטי וממשפטי העמים, הרי שבעם היהודי נהוגה מזה אלפי שנים שיטת [[המשפט העברי]]. המדובר בשיטת משפט מורכבת ומשוכללת, בעלת הסדרים מהותיים ופרוצדורליים המסדירים את כל תחומי המשפט. רבים ביקשו להביא מאפיינים ותכנים ממשפט זה אל המשפט הישראלי. במיוחד ידועים בכך שופט בית המשפט העליון בדימוס [[מנחם אלון]] והפרופסור [[נחום רקובר]].
 
לעתיםלעיתים מחוקקת הכנסת חוקים המבוססים על הסדר מקביל במשפט העברי. דוגמה לכך היא [[חוק לא תעמוד על דם רעך]], הקובע חובה פוזיטיבית להושיט עזרה לאדם המצוי במצוקה, כאשר שיטת המשפט האנגלו-אמריקנית אינה כוללת חובה כזו, ואילו המשפט העברי מחייב מתן עזרה. לחוקים אלו מעמד כשל חוקי הכנסת, פרשנותם היא על פי פרשנות הדין הכללי, ולא בשיטות הפרשנות ומקורות הפרשנות הנוהגים במשפט העברי, כך שיש לראותם יותר כדבר חקיקה "ישראלי" מאשר דבר חקיקה של "המשפט העברי".
 
בשני תחומים נהוגה שיטת המשפט העברי במשפט הישראלי, בתחום המעמד האישי, ובהסתמכות בתי המשפט על המשפט העברי על פי חוק יסודות המשפט.