אסטרטגיה צבאית – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
יאיר הנווט (שיחה | תרומות) |
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: לעיתים |
||
שורה 17:
ה[[טקטיקה צבאית|טקטיקה]] והאסטרטגיה הם שני מושגים קשורים, נבדלים אולי רק בסדר-גודל. במובנה המקורי ה'''אסטרטגיה''' שלטה בהכנה לקרב (ולעוד קרבות אחרים, מקבילים לו), בעוד שה'''טקטיקה''' עסקה באופן הניהול של אותו קרב מסוים. במובן זה, האסטרטגיה עוסקת בעניינים [[צבא]]יים ותו לא.
במהלך המאה ה-19 ובתחילת [[המאה ה-20]] העולם המשיך ונעשה מורכב יותר. התפתחויות צבאיות, חברתיות, פוליטיות ומדיניות, כפי שבאו לידי ביטוי ב[[מלחמת האזרחים האמריקאית]] וב[[מלחמת העולם הראשונה]], גרמו לכך שאומות וקואליציות נאלצו לנהל מלחמות מורכבות, בשדות-קרב רווים בגייסות,
הן האסטרטגיה והן הטקטיקה הצבאיות חייבות להתפתח במקביל להתפתחויות הטכנולוגיות. אסטרטגיות תקופתיות מוצלחות נוטות להיות מונצחות גם זמן רב לאחר שהתפתחויות טכנולוגיות ב[[אמצעי לחימה]] ובתורות לחימה (תו"ל - תורת לחימה) הפכו אותן למיושנות. כך למשל טקטיקות נפוליאוניות (ראה [[המלחמות הנפוליאוניות]]) מסוגה של "להסתער בכל מחיר" שלטו ב[[מלחמת האזרחים האמריקאית]] וב[[מלחמת העולם הראשונה]], וגרמו לקטילת הגייסות המסתערים באש [[מקלע]]ים מתוך [[מלחמת חפירות|חפירות]] מוגנות ב[[גדר תיל|גדרות תיל]]. כתוצאה מניסיונה העגום של [[צרפת]] במלחמה זו, היא הגיעה ל[[מלחמת העולם השנייה]] עם [[דוקטרינה צבאית|דוקטרינה]] [[מגננה|הגנתית]] לחלוטין, תוך הסתמכות עיוורת על [[קו מז'ינו]] הבלתי-חדיר, רק כדי להימצא חשופה וחסרת יכולת-תגובה אל מול ה[[מלחמת בזק|בליצקריג]] ה[[גרמנית]].
שורה 137:
=== במלחמת העולם הראשונה (1914-1918) ===
עם תחילתה של [[מלחמת העולם הראשונה]] ([[1914]]-[[1918]]), האסטרטגיה נשלטה בעיקר על ידי המחשבה ההתקפית שאפיינה את העימותים מאז [[1870]], ושהתבססה על מסעותיו של נפוליאון בתחילת [[המאה ה-19]]. כל זאת, למרות הלקחים שניתן היה ללמוד מ[[מלחמת הבורים השנייה]] ([[1899]]-[[1902]]) ו[[מלחמת רוסיה-יפן]] ([[1904]]-[[1905]]), בהן הפגין ה[[מקלע]] את יכולותיו ההגנתיות. כבר בסוף 1914 הגיעה [[החזית המערבית במלחמת העולם הראשונה|החזית המערבית]] לנקודת קיפאון, והיכולת לתמרן ברמה האסטרטגית אבדה לחלוטין, משני צידי הקו. התוצאה הייתה [[מלחמת התשה]]: הגרמנים מול הצרפתים ב[[קרב ורדן]] ([[1916]], Verdun), והבריטים ומדינות ההסכמה מול הגרמנים ב[[הקרב על הסום|קרב על הסום]] (1916, Somme) וב[[קרב פשנדל]] ([[1917]], Passchendaele) נקטו לראשונה בקרבות גדולים שמטרתם אינה אלא לשחוק את כוחות האויב. קרבות התשה, מטבעם, צורכים זמן רב, ולכן משכם של הקרבות במלחמת העולם נמתחו
בחזיתות האחרות עדיין היה מקום לתמרון ברמה האסטרטגית: הגרמנים ביצעו קרב השמדה לדוגמה מול הרוסים ב[[קרב טננברג]] (1914, Tannenberg), והבריטים בשיתוף הצרפתים ביצעו את המתקפה נגד [[האימפריה העות'מאנית]] ב[[קרב גליפולי|גליפולי]] ([[1915]]-[[1916]], Gallipoli), תוך שילוב עוצמת-אש מהים ו[[לוחמה אמפיבית]], במאמץ לסייע לרוסים לסלק את העות'מאנים מהמערכה. ב[[ארץ ישראל]] נשלטה המערכה בעיקר על ידי [[חיל פרשים|פרשים]], והבריטים השיגו הבקעה מול העות'מאנים בעזה ([[1917]]) ובמגידו ([[1918]]). הקולונל תומאס אדוארד לורנס (Lawrence, ידוע יותר בכינויו "[[לורנס איש ערב]]") וקצינים בריטים אחרים הובילו לוחמים ערבים בלתי-סדירים ב[[לוחמת גרילה]] מול העות'מאנים, תוך שימוש בטקטיקות ואסטרטגיה שפותחו במלחמות הבורים.
|