המרכז ללימודים אסטרטגיים ובין-לאומיים – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
סקריפט החלפות (ארצות הברית, תוכנת) |
||
שורה 21:
|דף הבית=
}}
'''המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים''' (ב[[אנגלית]]: The '''Center for Strategic and International Studies''' (CSIS) הוא [[צוות חשיבה]] אמריקאי המבוסס בוושינגטון,
== הנהלה וצוות ==
שורה 30:
המרכז כולל צוות של 220 איש במשרה מלאה ורשת גדולה של חוקרים העוסקים בסוגיות הנוכחיות ב[[יחסים בינלאומיים]]. ב-2012 הצוות מנה 63 אנשי צוות, 73 חוקרים ו-80 מתמחים. המרכז עבד גם עם 241 יועצים עמיתים וחברים, כמו גם 202 חברי מועצת המנהלים המייעצים ומדריכים בכירים.
המרכז הרחיב את השפעתו על ניתוח ה[[מדיניות ציבורית|מדיניות הציבורית]] בהנהגתו של ג'ון האמר. [[משרד ההגנה]], במסגרת חוק ההסמכה של רשות הביטחון לשנת 2012, הזמין את
בשנת 2002 צירף המרכז את [[אהוד ברק]] לצוות המרכז כ"מדינאי מהמעלה הראשונה" (Distinguished Statesman), זאת לאחר שהתברר שלא ניתן לצרפו למועצת המנהלים כי החברות בה מותרת לבעלי אזרחות אמריקאית בלבד. ערב המלחמה בעיראק הכין
== היסטוריה ==
שורה 38:
המרכז נוסד בשנת 1962 על ידי אדמירל [[ארלי ברק]] והשגריר דוד מנקר אבשייר, כחלק מ[[אוניברסיטת ג'ורג'טאון]]. היא נפתחה רשמית ב-[[4 בספטמבר]], זמן קצר לפני [[משבר הטילים בקובה]]. המשרד המקורי היה ממוקם במרחק של בלוק אחד מן הקמפוס של ג'ורג'טאון בבית לבנים קטן ברחוב 1316. חבר הצוות המקצועי הראשון היה [[ריצ'רד אלן]], שמאוחר יותר היה חבר בממשל [[רונלד רייגן|רייגן]].
בכנס שנערך ב[[ינואר]] [[1963]], קבע המרכז את
=== 1970-1989 ===
עד אמצע שנות ה-70 המאוחרות, חוקרים רבים שעבדו במרכז מצאו את דרכם לתפקידים בכירים בממשלה ב[[מחלקת המדינה של ארצות הברית|מחלקת המדינה]] או במשרד ההגנה. כש[[הנרי קיסינג'ר]] פרש מתפקידו כשר החוץ האמריקני ב-1977, [[אוניברסיטת הרווארד]] סירבה להציע לו פרופסורה. הוא העדיף ללמד במשרה חלקית בבית הספר של אדמונד ג'ורג'טאון בבית-הספר לשירותי חוץ, ולהפוך את המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים לבסיס לפעילותו בוושינגטון, על פני הצעות ללמד ב[[אוניברסיטת ייל|ייל]], פן, [[אוניברסיטת קולומביה|קולומביה]] ו[[אוניברסיטת אוקספורד|אוקספורד]]. החלטתו של קיסינג'ר להיות מזוהה עם המוסד בוושינגטון משכה לכיוון המרכז תשומת לב ציבורית רבה יותר מאשר כמעט כל אירוע ב-15 השנים האחרונות.
בעקבות מעורבותו של קיסינג'ר, פקידים
חלק מהפרופסורים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון מתחו ביקורת על אנשי הצוות של המרכז בטענה של מתן הערכות אקדמיות בלתי מדויקות בנושאים של מדיניות חוץ במהלך ראיונות ציבוריים. בעקבות כך הוקמה ועדה מיוחדת שבחנה את שיתוף הפעולה של האוניברסיטה עם המרכז וה [[דו"ח]] שלה קבע שהמרכז מתמקד יותר בתקשורת מאשר במחקר מדעי והמליץ על הפרדת המרכז באופן רשמי מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. ב-[[17 באוקטובר]] [[1986]], ה[[דירקטוריון]] של האוניברסיטת
בעקבות כך ב-[[29 בדצמבר]] עבר המרכז למחוז קולומביה, והשיוך הפורמלי בין ג'ורג'טאון למרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים הסתיים ב-[[1 ביולי]] [[1987]].
המרכז הפך ל[[ארגון ללא כוונת רווח]] שמטרתו להגדיל את תרומתו ולהרחיב את תוכניותיו להתמקדות באזורים הבוערים בעולם. [[התפרקות ברית המועצות|פירוק ברית המועצות]] בשנות השמונים הותירה את המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים בעמדה ייחודית ככותבת מדיניות החוץ של
=== 1980-הווה ===
לאחר תום [[המלחמה הקרה]] שמו לב ראשי הממשל בוושינגטון כי ארצות הברית אינה מצוידת היטב כפי שהיא צריכה להתחרות בכלכלה הבינלאומית בתור מעצמת על. השקפה זו גרמה למרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים להקים פרויקט שונה מהנושאים האסטרטגיים והבינלאומיים
הוועדה הגיעה למסקנה כי הבית הלבן צריך לארגן מחדש את המשרד הראשי של הנשיא
== תוכניות ואירועים ==
מדי שנה,
== קישורים חיצוניים ==
| |||