שפלת יהודה – הבדלי גרסאות

'''השפלה''', או '''שפלת [[יהודה (חבל ארץ)|יהודה]]''', היא אזור גאוגרפי במעבר בין [[הרי יהודה]] ל[[מישור החוף]]. גבולותיה: במזרח - [[הרי יהודה]] - הרים תלולים וגבוהים (ומכאן שמה - שפלה - נמוכה יחסית), במערב - המעבר ההדרגתי למישור החוף, בצפון - שולי [[הר שומרון]] ואזור [[מעבר אפק]] - [[ראש העין]] (עמק איילון ותוואי [[נחל איילון]]), בדרום - צפון [[הנגב]] (אזור [[נחל שקמה]]). אורכה כ-55 ק"מ, רוחבה הממוצע כ-10 - 15 ק"מ וגובהה 120 - 460 מ' מעל פני הים.

המאפיין הבולט של [[אזור (חבל ארץ)|אזור]] השפלה הוא הסלעים הרכים בה. השפלה בנויה בדרך כלל מסלעי [[קירטון]] רכים, המכוסים בקרום [[אבן גיר|גירני]] קשה המוכר בשם [[נארי]]. זאת לעומת [[הרי יהודה]], הבנויים מאבני גיר ו[[דולומיט]] קשים.

בין הנחלים העוברים בשפלה נמצאים - [[נחל שקמה]], [[נחל לכיש]] ו[[נחל שורק]].

עדויות רבות מצביעות על עולם חי עשיר ומגוון במיוחד מאזור זה בתקופות קדומות. מן המקרא ניתן ללמוד כי יונקים גדולים כגון דובים ואריות חיו באזור: {{הדגשה|וַיֵּרֶד שִׁמְשׁוֹן וְאָבִיו וְאִמּוֹ תִּמְנָתָה, וַיָּבֹאוּ עַד-כַּרְמֵי תִמְנָתָה, וְהִנֵּה כְּפִיר אֲרָיוֹת שֹׁאֵג לִקְרָאתוֹ|[[ספר שופטים]], פרק יד, פסוק ה}}עדויות נוספות למגוון החי בשפלה ניתן למצוא מעדויותיהם של נוסעים והרפתקנים אשר הגיעו ל[[ארץ ישראל]]. הרוזן [[פרנסואה-רנה דה שאטובריאן|דה שאטובריאן]] שביקר בארץ בשנת [[1806]], מתאר בספרו: "הציד מרובה במישור [[רמלה]] ובהרי יהודה: [[חוגלה (עוף)|חוגלות]], [[ארנב|ארנבות]]ות, [[חזיר בר|חזירי בר]] ו[[צבי|צבאים]]". מצבן של חיות הבר בשפלה כיום אינו טוב כבעבר. עיבוד חקלאי אינטנסיבי, פגיעה ב[[בית גידול|בתי הגידול]], [[ציד]] והרעלות גרמו לדחיקתם של מינים רבים לשטחים מצומצמים ביותר, בעוד מינים אחרים המתוארים בכתבי ההיסטוריה אינם נראים עוד כלל בשפלה. כיום ניתן עוד למצוא באזור חזירי בר ועדרים קטנים של צבאים. גם [[זאב|זאבים]]ים בודדים ו[[עופות דורסים]] מסוימים עדיין מופיעים לעיתים.

בתחילת [[תקופת ההתנחלות]] השפלה הייתה מצויה תחת השפעתם של ה[[פלשתים]] וה[[כנען|כנענים]]. בהמשך לאחר הקמת [[ממלכת ישראל המאוחדת]] התקיים מאבק בין אנשיה לפלשתים, במהלכו נעה השליטה בשפלה בין ידי ממלכות אלו. לאחר התבססות ממלכת יהודה כממלכה עצמאית התפרסו תושביה מערבה לכיוון השפלה, לאחר שגילו את הפוטנציאל החקלאי וההתיישבותי הטמון בה: {{הדגשה|וַיִּבֶן [[עוזיהו]] מִגְדָּלִים בַּמִּדְבָּר, וַיַּחְצֹב בֹּרוֹת רַבִּים כִּי מִקְנֶה רַּב הָיָה לוֹ, וּבַשְּׁפֵלָה וּבַמִּישׁוֹר; אִכָּרִים וְכֹרְמִים, בֶּהָרִים וּבַכַּרְמֶל|{{תנ"ך|דברי הימים ב|כו|י}}}}. {{ש}} לאחר אובדן עצמאות [[ממלכת יהודה]] התיישבה בדרום אזור זה אוכלוסייה [[אדום|אדומית]], ושמו של חלק זה נקרא באותה עת "אדומיאה". בנוסף להם התקבצו בשפלה [[פיניקים]] מ[[צידון]], כחלק מהתפשטותם לצורכי מסחר. מאזור זה היו גם יוצאים סוחרים ל[[מצרים]]. בזמן שלטון החשמונאים נכבש האזור על ידי יוחנן, והאדומים הוכרחו לעבור גיור. גיור זה היה שנוי במחלוקת, אך בסופו של דבר ידוע על צאצאי הגרים האדומיים שלקחו חלק פעיל במרד הגדול בירושלים. המלך הורדוס גם הוא בנו של גרים אדומיים, ואולי זו האחת הסיבות ליחס האמביוולנטי של החכמים כלפיו. בהמשך תפס אזור השפלה חלק חשוב בתקופת [[מרד בר כוכבא]]. השפלה התבססה כאחד ממעוזי המרד ובהמשך אף זכו המורדים לשליטה מלאה ביהודה ובשפלה. המסלע הרך של השפלה סייע להכנות למרד. הלוחמים ניצלו חללים תת-קרקעיים קיימים כגון בורות מים, קולומבריום ועוד וחיברו בין חללים סמוכים על ידי חציבת מחילות מסתור צרות ונמוכות המקשות על הרומאים לעבור בהן. מערכות המסתור בחלקן מורכבות מאוד, בעלות הסתעפויות רבות וכמה מפלסים של מחילות ומערות. בחללים עצמם הכינו מאגרי מזון, מים ותחמושת ובפרוץ המרד הסתתרו בהם בין תקיפה לתקיפה. המרד אכן הצליח מאוד, ומצביא רומאי הובא במיוחד מסקוטלנד על מנת להתמודד עם המורדים. אחת מהדרכים שבה נקט הייתה איתור פתחי המערות ושריפת ענפים ירוקים בפתח, מה שגרם למסתתרים לצאת או לבחור למות בחנק בפנים. המרד דוכא והאזור התרוקן מיהודיו.

*[[מערת שורק]] - שמורת אבשלום (מערת הנטיפים / מערת אבשלום)

*[[יער להב]] - בדרום.

*[[יער בן שמן]] - אחד מהיערות הגדולים במרכז הארץ.

*יהודה דגן, "שפלת יהודה ב[[תקופת הברונזה הקדומה]]: בחינת הפריסה היישובית", '''ארץ ישראל - ספר אמנון בן תור''', כרך ל, הוצאת [[החברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה]], 2011, עמ' 214-199199–214