ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
Matanyabot (שיחה | תרומות) מ בוט החלפות: אידיאל, לעיתים |
סקריפט החלפות (), {{תמונה להחלפה}}, החלפות (הפכ/ה ל) |
||
שורה 1:
{{פירוש נוסף|נוכחי=ארגון ההיסטורי של ההסתדרות בין השנים 1920–1994|אחר=הסתדרות העובדים הכללית החדשה מאז 1994|ראו=[[הסתדרות העובדים הכללית החדשה]]}}{{פירוש נוסף|נוכחי=ההסתדרות הכללית של העובדים|אחר=ההסתדרות הציונית העולמית, ארגון גג לאיחוד פעולתם של כל הגופים הציוניים בעולם. זרועתיו המבצעות היו המשרד הארצישראלי עד 1929 והסוכנות היהודית עד הקמת המדינה|ראו=[[ההסתדרות הציונית העולמית]]}}
[[קובץ:Histadrut's Hammer.jpg|ממוזער|250px|סמל ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל]]
'''ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ ישראל''' (בקיצור: '''ההסתדרות הכללית''', '''הסתדרות העובדים''' או '''ההסתדרות''') נוסדה בשנת 1920 על ידי מפלגות [[סוציאליזם|סוציאליסטיות]] כדי לאגד את העובדים ה[[היישוב|יהודים]] ב[[ארץ ישראל]], [[שכיר]]ים ל[[מקצוע]]ותיהם ועובדים עצמאיים "החיים על יגיעם". עם קום המדינה חלק מפעילות הארגון עברו לאחריות הממשלה והארגון המשיך לפעול כאיגוד פועלים וניהול חלק ממפעלי המשק. במהלך שנות השמונים החל הארגון להתפרק עד שבשנת 1994 הוקם מחדש כ'[[הסתדרות העובדים הכללית החדשה]]' המתמקד בעיקר בפעילות איגוד עובדים.
העיקרון המרכזי שהנחה את מקימיה נוּסח עם הקמתה:
{{ציטוט|תוכן=ההסתדרות הכללית מאגדת את כל העובדים החיים על יגיעם מבלי לנצל עבודת זולתם, לשם סידור כל העניינים היישוביים, הכלכליים והתרבותיים של המעמד העובד בארץ לבניין חברת העבודה העברית בארץ ישראל.|מרכאות=לא|מקור=מתוך החלטות ועידת היסוד של ההסתדרות.
==עקרונות ההסתדרות==
שורה 64:
===המבנה ההיסטורי של ההסתדרות וכשלונו===
בניגוד לאיגודי עובדים בעולם הייתה ההסתדרות בה-בעת גם מעסיק גדול. הדבר היה חיוני לפי עקרונות ההסתדרות וחזונו של בן-גוריון שראה את ההסתדרות כתשתית למדינה. אולם, בחלוף הזמן הפך מבנה זה לבעייתי. חברת העובדים לא נשלטה ישירות על ידי ציבור הפועלים אלא באמצעות עסקנים פוליטיים נבחרים. בתקופת [[היישוב]], לפני קום המדינה, נאלצו הגופים הכלכליים של חברת העובדים (שכללו הן את סולל בונה וחברות הסתדרותיות אחרות והן את הקיבוצים, המושבים והקואפרטיבים) להתמודד במסגרת שוק שלא הייתה בשליטת ההסתדרות. המשק ההסתדרותי נהנה, בחלקו, מתמיכה (מוגבלת) של התנועה הציונית ומנהלי משק זה היו צריכים לעמוד במבחנים של ניהול בתנאי שוק קשים. מנהל שנכשל - לא היה יכול להמשיך בתפקידו, כי הגוף שבניהולו לא היה יכול להחזיק מעמד. לאחר הקמת המדינה, בשנות שלטון מפא"י, השתנו התנאים והשפעת השלטון על הכלכלה הפכה
[[חיים רמון]] טען שההסתדרות נכשלה בשל "המבנה הדו-ראשי" וסיכם את דעתו במילים הבאות:
שורה 140:
====העשור השלישי (1940–1948)====
[[קובץ:Histadrut48.jpg|שמאל|ממוזער|250px|כרזת ההסתדרות: בנייה, חקלאות והגנה{{תמונה להחלפה}}]]
העשור השלישי עמד בצל [[מלחמת העולם השנייה]] והפעילות הצבאית והמדינית כנגד הבריטים. ההכרזות של ועידות ההסתדרות מעשור זה נראות כהכרזות מדיניות: עידוד גיוס לצבא הבריטי, גינוי לשלטון הבריטי וכדומה. משאבי היישוב המאורגן גויסו למאמצים המלחמתיים. עם זאת, התפתח בעשור זה '''האגף לאיגוד מקצועי'''. מועצות הפועלים האזוריות ייצגו את הפועלים מול מעסיקיהם באותו אזור. כתוצאה מכך הפכו המועצות, ובמיוחד לשכות העבודה המקומיות, לגוף רב עוצמה. הן קלטו את העולים, הן קבעו את חלוקת העבודה, הן ניהלו משא ומתן מול מעסיקים ויכלו אף להכריז על סכסוך עבודה מקומי והן שגבו את דמי החבר ותיווכו בין החבר לבין בית הספר וקופת חולים. האיגוד המקצועי עד [[שנות ה-40 של המאה ה-20|שנות הארבעים]] ייצג ענפים מקצועיים מסוימים במבנה ארצי בעוד שרבים מחברי ההסתדרות היו פועלים זמניים בעיקר בענפי המטעים והבניין. רק לאחר מלחמת העולם השנייה חלה התפתחות של ממש ב[[תעשייה]] בארץ ישראל ומעמדם של האיגודים המקצועיים וועדי העובדים הלך והתחזק.
שורה 234:
מספר השכירים חברי ההסתדרות עלה מ-181,000 ב-[[1949]] ל-640,000 ב-[[1959]] והגיע בשנת [[1955]] לשיעור של 86% מכלל השכירים בישראל. מספר חברי קופת חולים, שמנה 328,000 נפש ב-1948 הגיע ב-1955 למיליון וחמישים אלף, זאת כיוון שקופת חולים כללית הייתה היחידה שביטחה עולים חדשים מיד עם הגיעם לארץ. היקף הפעילות של כל החברות ההסתדרותיות גדל במאות אחוזים (למשל, המשביר עבר מ[[פדיון]] של 8 מיליון [[ל"י]] ב-1948 ל-128 מיליון ל"י ב-[[1957]]). בין השנים 1949 - 1957 הקימה סולל בונה 154,000 [[יחידת מגורים|יחידות דיור]], כ-75% מתוכן לעולים וסללה כבישים באזורי הספר והפיתוח, דבר שאיפשר הן הקמת מקומות יישוב והן תעסוקה. כ-80% מכלל פעילות הבינוי לקליטת עלייה בוצע על ידי סולל בונה.{{הערה|1=הנתונים מתוך [http://tnuathaavoda.info/zope/home/14/1173879688 הסתדרות הכללית בעשור הראשון למדינה]{{קישור שבור|3 במרץ 2017}}}}
ההסתדרות נשלטה על ידי [[מפא"י]], ששלטה גם בממשלה. הדבר מנע מצד אחד את ההתנגשות הבלתי נמנעת בין מדינת ישראל ל"מדינת הסתדרות" ותרם לשיתוף פעולה בין שני הגופים. מאידך גרם הדבר להחלשה ניכרת של כוח ההתאגדות של הפועלים, שהפך
=====קליטת עלייה=====
שורה 306:
====בין השנים 1977–1994====
[[קובץ:Hafgana1979.jpg|שמאל|ממוזער|250px|הפגנת ההמונים בחצר [[בית הוועד הפועל]] ב-[[27 בנובמבר]] [[1979]]{{תמונה להחלפה}}]]
[[קובץ:Pini grov.jpg|שמאל|ממוזער|250px|[[פיני גרוב]]]]
ב-[[17 במאי]] 1977 אירע בישראל [[הבחירות לכנסת התשיעית|מהפך]] פוליטי רב משמעות גם עבור ההסתדרות.{{הערה|1=פרק זה מבוסס ברובו על [[לב גרינברג]], '''עובדים חלשים, עובדים חזקים, זרמים בכלכלה הפוליטית הישראלית 1967–1994''' בתוך '''מחברת עבודה לארגון עובדים''' עמ' 720–735.}} כ-60 שנות הגמוניה של תנועת הפועלים הן בראשות מוסדות המדינה, הן בראשות ההסתדרות הגיע אל קיצן. ההסתדרות עמדה לראשונה בתולדותיה לא כגוף "אחראי" וקונסטרוקטיבי העומד בלב העשייה אלא כגוף לעומתי העומד נגד הממשלה בניגוד אינטרסים בולט. בנובמבר 1977, חצי שנה לאחר המהפך וכחודש לאחר הכרזת [[המהפך הכלכלי]] לליברליזציה של הכלכלה נערכה ועידת ההסתדרות ה-13. החלטות הוועידה מעידות על ההלם והחשש:
| |||