הבדלים בין גרסאות בדף "המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים"

בעקבות מעורבותו של קיסינג'ר, פקידים בכירים אחרים הגיעו למרכז לפחות למשרה חלקית, לדוגמה [[ג'יימס ר' שלזינגר]], [[ביל ברוק]], [[אדמירל]] [[ויליאם קרואו]] ו [[הרולד בראון]]. כאשר הצטרף [[זביגנייב בז'ז'ינסקי]] למרכז ב-1981, לאחר תום כהונתו של [[ג'ימי קרטר|קרטר]], עסק בנושאים הקשורים ל[[ברית המועצות]] ו[[כלכלת פולין]]. ההסדרים של פקידי ממשלה בכירים אלו אפשרו להם לכתוב, להרצות ולהתייעץ עם חברות תקשורת ועסקים, והם אלו שגרמו שהמרכז יוכל לשלב קובעי מדיניות ברמה גבוהה כאשר הם עוזבים את הממשלה. ב[[שנות השבעים של המאה ה-20|שנות השבעים]] וה[[שנות השמונים של המאה ה-20|שמונים של המאה העשרים]], הרחיב המרכז את מספר הצוות ואת הפעילות בוושינגטון.
 
חלק מהפרופסורים של אוניברסיטת ג'ורג'טאון מתחו ביקורת על אנשי הצוות של המרכז בטענה של מתן הערכות אקדמיות בלתי מדויקות בנושאים של מדיניות חוץ במהלך ראיונות ציבוריים. בעקבות כך הוקמה ועדה מיוחדת שבחנה את שיתוף הפעולה של האוניברסיטה עם המרכז וה[[דין וחשבון (מסמך)|דו"ח]] שלה קבע שהמרכז מתמקד יותר בתקשורת מאשר במחקר מדעי והמליץ ​​על הפרדת המרכז באופן רשמי מאוניברסיטת ג'ורג'טאון. ב-[[17 באוקטובר]] [[1986]], ה[[דירקטוריון]] של האוניברסיטת הצביע על ניתוק כל הקשרים עם המרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים.
 
בעקבות כך ב-[[29 בדצמבר]] עבר המרכז למחוז קולומביה, והשיוך הפורמלי בין ג'ורג'טאון למרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים הסתיים ב-[[1 ביולי]] [[1987]].