פיידון (דיאלוג אפלטוני) – הבדלי גרסאות

 

נראה שהטיעון השני של סוקרטס הוא טיעון המתקבל על הדעת על פי ההשקפה היוונית הדתית, וההשקפות האחרות שהיו מקבלות דאז, שכן התאבדות היא סימן בכפירה באל ובעליונותה לגזירת הגורלות של האדם. נטילת החיים במו ידיך זוהי עקיפת סמכותו של האל, אשר רק לו יש את היכולת לקחת ממך את חייך.

סוקרטס מוסיף ואומר כי אין אנו יודעים אם המוות הוא טוב או רע, לכן אל לנו לפסול את המוות, אך אל לנו גם לשאוף לתמותה. נראה שמקורה של ההימנעות מהמוות היא בכך שבחיים יש עדיין ערך כלשהו של טוב, ולכן גם כשרע לנו אין אנו מבקשים מיתה. הטוב המובלע שבבסיס החיים גורם לנו לתמוה לנוכח האמירה כי על המיושב בדעתו לחכות למותו.