היסטוריה של ארצות הברית – הבדלי גרסאות

במהלך שנת [[1916]] הנשיא וילסון ניסה לתווך בין הצדדים ולהוביל יוזמת שלום, ובסוף השנה הוא נבחר מחדש לנשיאות בין השאר בתור מי ש"שמר אותנו מחוץ למלחמה". הבחירות עיכבו את מאמצי התיווך ואחריהן וילסון ביקש מהצדדים לנסח את מטרות המלחמה ותנאי השלום שלהם. כשלא קיבל תשובות מספקות הוא פרש בנאום בפני ה[[הסנאט האמריקני|סנאט]] ב-[[22 בינואר]] [[1917]] את תפישותיו בקשר לשלום העתידי ודיבר על "שלום ללא ניצחון". אולם, עוד באותו החודש הכריזה גרמניה על חידוש מלחמת צוללות בלתי מוגבלת, שתופנה כלפי כל כלי השיט מסביב לממלכה המאוחדת, כולל כלי שיט נייטראליים, הכרזה שגרמה לארצות הברית לנתק את היחסים ה[[דיפלומטיה|דיפלומטיים]] איתה. מכיוון שהיה ברור להנהגה הגרמנית שדבר זה יוביל לכניסת ארצות הברית למלחמה, היא החלה לפעול כנגד ארצות הברית. כשנחשף הניסיון הגרמני לכרות ברית עם [[מקסיקו]] ב[[מברק צימרמן]], דעת הקהל בארצות הברית דרשה להכריז מלחמה על גרמניה. באמצע מרץ החלו הגרמנים להטביע ספינות אמריקניות, ובתחילת אפריל, אחרי שקיבל את אישור ה[[הקונגרס האמריקני|קונגרס]], הכריז וילסון על מלחמה נגד גרמניה.

 

 

גם בימי המלחמה לא חדל וילסון מקידום תפישתו של ה[[שלום]] העתידי. ב-[[8 בינואר]] [[1918]] הציג בנאום לפני הקונגרס את [[ארבע עשרה הנקודות]] שעסקו במניעת הגורמים שלדעתו גרמו למלחמה, הבטחת זכות [[הגדרה עצמית|ההגדרה העצמית]] לעמים שהיו נתונים תחת שלטון האימפריות הגדולות, ובהקמת [[חבר הלאומים]] שווילסון קיווה שימנע להבא מלחמות. האידאליזם שלו שיכנע את העם האמריקני שארצות הברית יוצאת ל"מסע צלב למען הדמוקרטיה", ושהמלחמה הזו תהיה "המלחמה שתסיים את כל המלחמות". וילסון עודד את המורל גם בשאר מדינות ההסכמה, והפך לדובר הראשי שלהן. עם התמוטטות גרמניה הפכה תוכנית ארבעה עשרה הנקודות לבסיס לכניעתה, אם כי כבר התחיל תהליך של ריקונם מתוכן כאשר הממלכה המאוחדת התנגדה לסעיף החופש הימי.