הבדלים בין גרסאות בדף "קרבות לטרון"

הוסרו 50 בתים ,  לפני שנתיים
קו מפריד בטווח מספרים
(קו מפריד בטווח מספרים)
'''קרבות לטרון''' היו סדרה של חמישה [[קרב]]ות קשים בין [[צה"ל]] ו[[הלגיון הערבי]] בפאתי [[לטרון]] בין 25 במאי ו-18 ביולי [[1948]], במהלך [[מלחמת העצמאות]].
 
באזור לטרון עבר הכביש היחיד שחיבר את ירושלים עם השפלה, ומכאן נגזרה חשיבותו האסטרטגית. חמישה ניסיונות שנעשו במטרה לכבוש את לטרון מידי הלגיון הירדני נכשלו, ולטרון נותרה תחת שליטה ירדנית עד [[מלחמת ששת הימים]].
 
==רקע==
בעקבות [[המרד הערבי הגדול]] בשנים [[1936]]-[[1939]], שלטון [[המנדט הבריטי]] בנה, כחלק ממערך [[מצודות טגארט]], במרחק קצר ממנזר השתקנים בלטרון [[תחנת משטרה]], ששלטה על הדרך מ[[תל אביב]] לירושלים.
 
על פי [[תוכנית החלוקה]] היה אזור לטרון בשטח המדינה הערבית. בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות, עד לסיום המנדט הבריטי ופינוי הצבא הבריטי מא"י ([[29 בנובמבר]] [[1947]] - [[15 במאי]] [[1948]]) המשיכו הבריטים להחזיק כוח בתחנת המשטרה, כדי לאבטח את התנועה בכביש האסטרטגי מהשפלה לירושלים.
קיומו של היישוב היהודי בירושלים, שמנה כמאה אלף איש ערב פרוץ מלחמת העצמאות, היה תלוי לחלוטין באספקת מים ומזון משפלת החוף. הערבים, שהבינו היטב שניתוק התחבורה היהודית מהשפלה לירושלים עשוי להכריע את המערכה על העיר, ריכזו את עיקר מאמציהם בחסימת צירי התנועה לירושלים, החל מראשית המלחמה. בשורה של מבצעים צבאיים מוצלחים, במהלך החודשים אפריל-מאי 1948, הצליחו כ- 1500 לוחמים מחטיבת גבעתי במסגרת [[מבצע נחשון]], להשתלט כמעט על כל אורכו של הכביש הראשי מהשפלה לירושלים, אולם קטע הדרך שבין לטרון לשער הגיא, נותר בשליטת הצבא הבריטי עד לסיום המנדט, ולכן לא ניתן היה לפעול בו. בחודש שקדם לסיום המנדט הבריטי נכנס לאזור זה גם כוח מ"צבא ההצלה" של קאוקג'י, השתלט על הנקודות השולטות בחלקו המזרחי של רכס לטרון, ומנע המשך מעבר שיירות אספקה לירושלים.
 
אחרי עזיבת הבריטים בליל [[14 במאי]] [[1948]], הוצאו גם כוחותיו של קאוקג'י מאזור לטרון, והועברו להתארגנות מחדש בסוריה. כתוצאה מכך נותר אזור לטרון ריק כמעט לחלוטין מכוחות ערביים במשך כשלושה ימים. עקב העדר מידע מודיעיני על המצב ומחסור בכוחות צבאיים זמינים, נמנע הפיקוד הצבאי הישראלי מהשתלטות של קבע על קטע הכביש מלטרון לשער הגיא, למרות דרישתו של בן-גוריון, ובכך הוחמצה הזדמנות נדירה לכבוש את האזור ללא קרב. בימים 15-1815–18 במאי השתלטו כוחות מחטיבות "גבעתי" ו"הראל" באופן זמני על מספר נקודות מפתח השולטות על הכביש במרחב לטרון, כדי לאפשר מעבר מספר שיירות אספקה לירושלים ([[מבצע מכבי]]), אך בכל פעם נטשו הכוחות עם אור היום את הנקודות האסטרטגיות הללו. ב-18 במאי נשלח גדוד 4 של הלגיון לאזור לטרון, ותפס את כל קו הרכס שבין לטרון לשער הגיא. ב-23 בחודש תוגבר כוח זה בגדוד נוסף של הלגיון, בסיוע ארטילריה ושיריוניות. מטרת פיקוד הלגיון הייתה לחסום באזור לטרון את התנועה בכביש הראשי לירושלים, כדי למנוע מעבר אספקה ותגבורות לעיר, לנתק אותה משפלת החוף הישראלית, ובכך להקל את השתלטות צבא עבה"י על ירושלים העברית.
 
חשיבותה של לטרון הייתה מכרעת בלחימה על ירושלים. [[דוד בן-גוריון]] טען כי "המערכה על ירושלים היא מכרעת ולא מבחינה צבאית בלבד" וכי "קיומה של ירושלים (העברית) תלוי בביטחון התחבורה"{{הערה|1=[[דוד בן-גוריון]], '''בהלחם ישראל''', תל אביב תשי"א עמודים 25, 90.}} ניתן לתמצת את השקפתו של בן-גוריון במילים הבאות: "אין לטרון - אין כביש (לירושלים), אין כביש - אין ירושלים, אין ירושלים - אין מדינה". ומכאן החשיבות המכרעת, שייחס בן-גוריון לכיבוש לטרון.
==מבצע בן נון א'==
{{הפניה לערך מורחב|מבצע בן נון א'}}
בלילה שבין [[24 במאי]] [[1948]] ל-[[25 במאי]] נערך ניסיון ראשון לכבוש את לטרון במסגרת מבצע בן נון א'. הכוח התוקף, בפיקודו של [[שלמה שמיר]], קצין לשעבר בצבא הבריטי, כלל את [[חטיבה שבע]] (1450 לוחמים), שאך זה הוקמה, מתוגברת בגדוד 32 מחטיבת "אלכסנדרוני" (450 לוחמים). הכוח הורכב מלוחמים ברמות הכשרה שונות, חלקם אנשי פלמ"ח, חלקם אנשי [[חי"ש]] וחלקם אנשי [[גיוס חוץ לארץ|גח"ל]] שעלו לארץ זמן קצר לפני כן. עקב העדר מידע מודיעיני מהימן, לא היה ידוע לפיקוד הישראלי, שכוח האויב במתחם לטרון נהנה מעדיפות מספרית ואיכותית גדולה על הכוח התוקף. הכוח נכשל בניסיונו לכבוש את הנקודות השולטות ברכס לטרון ונאלץ לסגת לאחר שספג אבידות קשות. במהלך נסיגתו ניתנה הוראה להותיר פצועים קשה בשטח, הוראה ששונתה כלקח מקרב זה להוראה שאין משאירים פצועים בשטח. אבידות החטיבה במבצע בן נון א' הסתכמו ב-74 הרוגים, ששה שבויים ופצועים רבים.
 
לוחמים ערביים מקומיים, מרביתם מהכפרים [[בית ג'יז]] ו[[בית סוסין]], מילאו תפקיד מרכזי בהדיפת המתקפה הישראלית, וזינבו בכוחות הנסוגים. מפקדת חטיבה 7 הבינה שהיא חייבת להשתלט על הכפרים הללו (שישבו על רכס הגבעות שמדרום לכביש לירושלים, מול רכס לטרון), לפני חידוש ההתקפה על מתחם לטרון, כדי לאבטח את אגפה הדרומי, ולחבור עם חטיבת "הראל" בפרוזדור ירושלים. בימים 25-2825–28 במאי נכבשו שני הכפרים כמעט ללא התנגדות בשתי התקפות לילה, ותושביהם ברחו מהם. כיבוש הכפרים יצר מסדרון קרקעי בשליטת צה"ל, שעקף את חסימת הלגיון בלטרון, ואיפשר מאוחר יותר את סלילת דרך עוקפת לירושלים ("[[דרך בורמה (ישראל)|דרך בורמה]]").
 
==מבצע בן נון ב'==
המחסור המחריף במזון בירושלים העברית, כתוצאה מכשלונות צה"ל לפרוץ את המצור שהטיל צבא עבר הירדן על העיר, ביחד עם החשש ש"ההפוגה הראשונה" במלחמה בא"י תיכנס לתוקף כאשר ירושלים עדיין מנותקת משאר חלקי המדינה היהודית, גרמו לבן-גוריון לדרוש מהמטכ"ל הישראלי לעשות ניסיון נוסף לכבוש את מתחם לטרון לפני מועד כניסת ההפוגה לתוקף (11 ביוני).
 
הפעם הוחלט להטיל את המשימה על שתי חטיבות פלמ"ח - חטיבת "הראל", שהחזיקה בפרוזדור ירושלים, וחטיבת "יפתח", שהועברה במיוחד מהגליל לחזית ירושלים, כדי לתגבר את כוחות צה"ל באזור - תחת פיקוד יגאל אלון, מפקד השדה הבכיר של הפלמ"ח.
 
לפי תוכנית הפעולה נועד גדוד אחד מחטיבת "יפתח" לערוך פשיטות על עמדות הלגיון בחלק המערבי והצפון מערבי של מתחם לטרון, כדי להטעות את פיקוד הלגיון ולאלץ אותו לרכז את עתודותיו באזור זה, בעוד המתקפה העיקרית מונחתת מכיוון דרום, על עמדות הלגיון ברכסים ממזרח לכפר לטרון (מרכז מערך ההגנה של הלגיון). גדוד 5 של "הראל" נועד לכבוש את משלט י"ג (נ"ג 350), ולאחר כיבושו נועד גדוד 3 של "יפתח" לעבור דרכו, ולהשתלט על משלט י"ד (נ"ג 315), על הרכס מדרום לו.
 
המבצע נערך בלילה שבין [[8 ביוני]] ל-[[9 ביוני]] 1948. בגלל טעות בניווט תקף גדוד 5 את משלט י"ד במקום את יעדו המקורי. הגדוד שלא עמד על טעותו דיווח על כיבוש משלט י"ג, וגדוד 3 שנשלח לתגבר אותו בהתאם לתוכנית המקורית הופתע כאשר נתקל במכת אש של כוח הלגיון שהחזיק במשלט. מפקד הגדוד החליט לסגת לנקודת היציאה למרות שכמעט לא היו לו נפגעים, ובכך השאיר את גדוד 5 מבודד בלב מערך הלגיון. למרות זאת הצליח הגדוד בתום קרב ממושך וקשה להשתלט על משלט י"ד ולהדוף שורת התקפות נגד של כוחות הלגיון. דיווחים מהצד הירדני מלמדים, שפעולת הגדוד הייתה קרובה למוטט את מערך ההגנה של הלגיון, ואילו היה ניתן לתגבר אותו הוא היה גורם לנסיגת כוחות האויב. אולם ערפל הקרב והעדר כוחות [[עתודה (צבא)|עתודה]] זמינים גרמו לכך שמפקדת המבצע לא תיגברה את גדוד 5, והוא נאלץ לסגת עם שחר לאחר שספג 18 הרוגים ופצועים רבים.
 
במסגרת [[מבצע דני]] נעשו עוד שני ניסיונות לכבוש את לטרון:
* בליל [[15 ביולי|15]]-[[16 ביולי]] [[1948]] תקפה [[פלוגה]] מ[[חטיבת הראל]] את "רכס התותחים" (נ.ג 395) בחלקו המזרחי של רכס לטרון וכבשה בהסתערות את המשלט. [[הליגיון הערבי]] שחזה את ההתקפה, חוזק בגדוד משוריין שהחל כעבור זמן קצר בהתקפת נגד. לוחמי הראל לא צוידו בנשק נגד שריון. השחר עמד לעלות ומפקד הפלוגה החליט על נסיגה לפני שיכותר על ידי כוח הלגיון העדיף. הפלוגה השאירה במקום שלושה פצועים קשה שלא ניתן לטלטלם וחובש שהתנדב להישאר ולטפל בהם. ארבעתם נהרגו בידי הירדנים.
 
* ב-[[18 ביולי]] [[1948]] לקראת כניסת [[ההפוגה השנייה]] לתוקף, בוצע ניסיון לכבוש את תחנת המשטרה. המשימה הוטלה על פלוגה של [[חטיבת יפתח]] ועל מספר [[זחל"ם|זחל"מים]] ו[[טנק קרומוול]] של [[חטיבה 8]]. הטור המשוריין יצא מאל-קובאב והתקדם לעבר תחנת המשטרה בלטרון. כאשר הגיעו לתחנת השאיבה במחצית הדרך פתח הטנק באש על המשטרה. בעת שילוח הפגז השלישי נתקע התרמיל בקנה והטנק נאלץ לסגת כדי לתקן את התקלה. קשר לקוי גרם לכך שמפקד שדרת הזחל"מים ראה בכך אות לנסיגה ופקד על הזחל"מים לסגת. מפקד הפעולה לא רצה לסכן את חיל הרגלים בהתקפה ללא סיוע ופקד על נסיגה כללית.
 
==קבורה בהר הרצל והנצחה==
[[קובץ:Mount Herzl - Independence War Plot IMG 1286.JPG|ממוזער|שמאל|250px|קבר אחים לחללי הקרבות באזור לטרון בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים]]
קרב לטרון השאיר את חותמו על הזיכרון הקולקטיבי הישראלי ומהווה חלק ממיתוס "המייסדים" של המדינה היהודית. משמעות סמלית נוספת קיימת גם בשל השתתפותם של [[ניצולי השואה]] בקרבות. ההתקפות עלו בחייהם של 168 חיילים ישראלים, אך יש כאלו המנפחים מספר זה לכ-200.{{מקור}}{{כלומר?}} באוקטובר 1949 נאספו עצמות החללים שנותרו בשדה הקרב ו[[הלוויית 323 חללי מלחמת העצמאות בירושלים|הובאו לקבורה בהלוויה המונית]] בקברי אחים ב[[בית הקברות הצבאי בהר הרצל|בבית הקברות הצבאי בהר הרצל]] בירושלים כחודש אחר כך יחד עם הרוגים נוספים בקרבות באזור ירושלים וסביבתה.{{הערה|{{דבר||גבורי ישראל שנפלו הובאו לקברות בהר הרצל|1949/11/18|00113}}; {{דבר|א.תלמי|פרשת חיפוש הגופות|1949/11/18|00118}}; {{מעריב||ב-228 ארונות מובלים חללי ירושלים למנוחת נצחים בהר-הרצל|1949/11/17|00100}}; {{מעריב||חודש ימים נמשך ליקוט עצמות הקדושים|1949/11/17|00105}} {{מעריב||המשך|1949/11/17|00405}}; {{מעריב||"בזכותם אנו חיים בירושלים" (שיחה עם הרב הצבאי הראשי סגן-האלוף ש.גורונצ'יק)|1949/11/17|00201}}; {{מעריב|א.ירושלמי|מסע האבל של 228 ארונות|1949/11/20|00201}}}}
 
כיום שוכן במקום אתר [[יד לשריון]] - מוזיאון של צה"ל, המוקדש ל[[חיל השריון]] ול[[מלחמת העצמאות]].
* [[אניטה שפירא]], '''[http://www.yadvashem.org/yv/he/education/courses/israeli_society/pdf/lesson4_1.pdf היסטוריוגרפיה וזיכרון - מקרה לטרון תש"ח]''', [[אלפיים (כתב עת)|אלפיים]] 10, תשנ"ה.
* [[רם אורן]], '''לטרון''', הוצאת קשת, 2002.
* עדויות משתתפי הקרב, '''מקרבות לטרון''', [[מערכות]] נ"ט, אלול תש"ט (ספטמבר 1949), עמודים 39-2121–39.
* יואב רגב, '''הגדות תש"ח''', נתניה: אחיאסף, 2013.
 
== קישורים חיצוניים ==
{{ויקישיתוף בשורה}}
* {{מערכות|[[ישראל בר]]|קרבות לטרון|1/106151|96, אוקטובר 1955, עמודים 7-49}}
*[http://www.olinfilms.com/ijb/perspectives.html לנקודת מבט על הגדודים השונים שהשתתפו בקרב, (ב[[אנגלית]])]
* [http://travel.webshots.com/photo/2186813880037576929SAiOVT שדה הקרב במלחמת העצמאות] - אתר webshots