מוזיקה – הבדלי גרסאות

{{תקציר פורטל|מוזיקה}}

[[קובץ:Sixteenth notes joined 01.svg|שמאל|ממוזער|100px|[[תו (מוזיקה)|תו מוזיקלי]]]]

 

מרכיביה העיקריים הם [[צליל#גובה צליל|גובה צליל]] (האחראי על [[מלודיה]] ו[[הרמוניה]]), [[קצב (מוזיקה)|קצב]] ([[מפעם]], [[משקל (מוזיקה)|משקל]] ו[[ארטיקולציה]]), [[דינמיקה (מוזיקה)|דינמיקה]], [[גוון (מוזיקה)|גוון]] ו[[מרקם (מוזיקה)|מרקם]]. המילה "מוזיקה" נובעת מהמילה ה[[יוונית]] ''μουσική'' ("מוסיקי"), "(האמנות) של ה[[מוזה|מוזות]]"."מוזה" משמשת כמילה כמעט נרדפת למילה "השראה", במיוחד בחיבור יצירות.

==היסטוריה==

{{הפניה לערך מורחב|ערך=[[תולדות המוזיקה]]}}

בתקופה הפרה-היסטורית המוזיקה ככל הנראה התבססה על [[ריתמיקה]] (קצב) ומלודיה (מנגינה), ההרמוניה באה בשלב מאוחר הרבה יותר. נראה כי המוזיקה הפרה-היסטורית נוגנה על ידי [[כלי הקשה]] (אבנים, מקלות, עצמות, כלי צייד) וקול אנושי.

אין לדעת כיצד באמת נשמעה המוזיקה העתיקה, וחוקרים מסוגלים רק לנחש זאת על פי ממצאים מ[[תקופת האבן הקדומה]], כגון עצמות אשר נוקבו חורים בצידן; לרוב מזהים עצמות אלה כ[[חליל]]ים,{{הערה|1=Son et musique au paléolithique", Pour La Science,. 253, 52-58 (1998)}}

בתקופת [[רומא העתיקה]] ירד מעמד המוזיקה. הרומאים השתמשו במוזיקה בתהלוכות הניצחון שלהם שלא היו חשובות מבחינה דתית והיו בעלות ערך גשמי ולא אלוהי. המוזיקה הפכה לרקע ולבידור נלווה לחגיגות אלה.

 

{{ערך מורחב|תקופות במוזיקה המערבית}}

 

בנוסף הוא הוליד מגוון של תתי-סגנונות, מה[[דיקסילנד]] של [[ניו אורלינס]] בעשור השני של המאה ה-20 ועד ה[[פיוז'ן (מוזיקה)|פיוז'ן]] בשנות ה-70 וה-80.

 

האספקטים המוסכמים והמוגדרים אשר מרכיבים כל צליל וצליל אותו אנחנו שומעים, כותבים או מנגנים במוזיקה הם גובה ([[תדר]]), משך, צבע או גוון ו[[הספק|עוצמה]] או [[משרעת]] של הצליל. בנוסף לאלה, אנו שומעים גם [[צלילי עילי|צלילים עיליים]] ו[[הרמוניה|הרמוניות]]. תדר, כאמור הוא גובה הצליל - הצלילים נעים בין נמוכים לגבוהים (ילדים נוהגים להשתמש במונחים "דק" ו"עבה"). ישנם צלילים שלהם אין גובה מוגדר. משך הוא, פשוטו כמשמעו, הזמן שאורך הצליל. צבע וגוון הם תכונות המיוחסות להבדל בין צלילים המפיקים כלי נגינה ובני אדם שונים, כלומר, גוון הצליל של [[קונטרבס]] שונה מגוון הצליל של [[חצוצרה]]. בנוסף גם ה[[שקט]] הוא אספקט של מוזיקה, בהיותו שקט מדוד בין שני צלילים. למעשה כל צליל שאנו שומעים בוקע מתוך ה"שקט" של מקום ההאזנה שלעיתים אינו שקט כל כך, שקט כמעט מוחלט קיים רק בחדרים שקטים במעבדות מיוחדות העוסקות ב[[אקוסטיקה]]. המוזיקה יוצאת תמיד מתוך גודל נמוך של [[רעש]] המלווה אותה לכל אורכה וממשיך גם עם סיומה. כך ש"שקט" זה הוא חלק בלתי נפרד מן המוזיקה.

 

ברוב התרבויות המוזיקליות ישנה אחידות כלשהי בדרך יצירת המוזיקה, יצירה מראש. יצירה של מוזיקה מראש נקראת [[הלחנה]], ואילו יצירה של מוזיקה "תוך כדי" נקראת [[אלתור]]. ישנן טכניקות רבות של הלחנה, המשתנות מתרבות לתרבות. אלתור נפוץ בעיקר בג'אז ובמוזיקה ערבית. ברוב התרבויות נעשית גם אינטרפרטציה (פרשנות) אישית למוזיקה הכתובה, כלומר - הנגן המבצע מנסה להוסיף את דעתו או הרגשותיו על המוזיקה, ומשנה היבט אחד או יותר מתוך ההיבטים המרכיבים את היצירה המוזיקלית. מכך אפשר להסיק כי אין שני ביצועים זהים לחלוטין של קטע מוזיקלי אחד.

 

לאורך ההיסטוריה הועלו השערות שונות לגבי שימוש במוזיקה לצורך הנעה וריפוי בני אדם. בסיפורי [[מיתולוגיה נורדית]], [[מיתולוגיה יוונית]] ו[[מיתולוגיה פרסית]] שונות, כמו סיפורי [[שודדי ים]] תוארו [[סירנה|סירנות]], [[בת ים (מיתולוגיה)|בנות ים]], ו[[דריאדה|דיאדרות]] כיצורים מיתולוגיים המפתים ומניעים אנשים דרך שירה לביצוע פעולות שונות. בימי הביניים נכתבו סיפורים שונים כמו [[החלילן מהמלין]] אודות תגובות בעלי חיים למוזיקה, וב[[העת החדשה]] מלחינים כמו [[לודוויג ואן בטהובן]] החלו להשתמש במוזיקה כאמצעי להרגעת הנפש ולפיתוח ה[[הכרה]], [[אפקט מוצרט]], כמו לצורך ריפוי. יש הטוענים כי ראה את יצירותיו המוזיקליות כצבע שהעלה על כתב ב[[תו (מוזיקה)|תווים]].