הזכות לעבודה – הבדלי גרסאות
תוכן שנמחק תוכן שנוסף
שורה 24:
ביטוי חשוב להכרה בזכות לעבודה בישראל ניתן לראות בפסיקתו של בית הדין לעבודה במסגרת פרשת לוין, בה ציינה השופטת ברק כי "הזכות לעבוד היא זכות העומדת בנפרד מהזכות להשתכר בכבוד... לעובד לא רק להשתכר בכבוד אלא גם ליהנות מהעבודה, לעסוק במה שהוא מיומן בו, לעסוק במלאכה ולא ללכת בטל". בתוך כך, קיימים מספר פסקי דין משמעותיים נוספים, אשר מבליטים את המתחים והמורכבות הנוגעים לזכות לעבוד בישראל, בדגש על אוכלוסיות מיוחדות.
פס"ד דין בולט הינו פס"ד ליה נאידור נגד חברת החשמל, במסגרתו פתחה הנתבעת קורסים להכשרה מקצועית, ולא אפשרה לתובעת להשתתף בקורס, בטענה שאיננו מיועד לנשים. חברת החשמל נאלצה בהחלטת בית המשפט לפצות את התובעת
אכיפה בישראל: שירות התעסוקה הישראלי מהווה את הגוף הרשמי והמרכזי למימוש "הזכות לעבוד". הארגון הינו תאגיד סטטוטורי, אשר הוקם מכוח חוק שירות התעסוקה (1959), בעקבות חתימתה של מדינת ישראל על אמנה בין לאומית, המחייבת הקמה של שירות תעסוקה ממלכתי ללא תשלום לעובדים ומעסיקים. שירות התעסוקה נתון לפיקוחו של שר העבודה והרווחה ולמועצת שירות התעסוקה. קיימים שלושה גופים נוספים, הלוקחים חלק באכיפת חוקי והסכמי הזכויות לעבודה. האחד הוא בתי הדין לעבודה, האחראים על שיפוט לפי חוקי והסכמי העבודה. גוף נוסף הוא משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, אשר לו הסמכות המדינית לאכוף חוקי עבודה. הגורם השלישי הינו האיגודים המקצועיים, הפועלים בין היתר להבטיח כי החברים בהם ייהנו מהתנאים המובטחים בחוקים ובהסכמים שנקבעו עם המעסיקים. כיום, הגוף הבולט ביותר הינו [[בית הדין לעבודה|בתי הדין לעבודה]].
| |||