התערבות הומניטרית – הבדלי גרסאות

אין תקציר עריכה
{{בעבודה אקדמית|קורס=היבטים משפטיים של ביטחון אנושי|יעד=1 במארס 2018}}
התערבות הומניטרית היא שימוש בכוח נגד מדינה נוכח הפרות זכויות אדם בשטחה, ללא הסכמת המדינה בה מתבצעת הפעולה וללא אישור מועצת הביטחון<ref>{{צ-ספר|שם=בן-נפתלי, א' ושני, י'|מקום הוצאה=אוניברסיטת תל אביב: הוצאת רמות|מו"ל=המשפט הבינלאומי: בין מלחמה לשלום|שנת הוצאה=2006|עמ=109-108}}</ref> . במשפט הבין לאומי יש מחלוקת בדבר החוקיות של התערבות הומניטרית ואין קריטריונים ברורים להפעלתה.
 
== הגדרה ==
התערבות הומניטרית הינה פעולה כוחנית שמתבצעת נגד מדינה, בגין הפרות זכויות אדם שקורות בשטח שלה, ללא הסכמת המדינה בה מתבצעת הפעולה שבנדון וללא אישור מועצת הביטחון<ref>{{צ-ספר|שם=בן-נפתלי, א' ושני, י'|מקום הוצאה=אוניברסיטת תל אביב: הוצאת רמות|מו"ל=המשפט הבינלאומי: בין מלחמה לשלום|שנת הוצאה=2006|עמ=109-108}}</ref> . כלומר פעולה חד צדדית שמדינות מבצעות, מחוץ למסגרת הקולקטיבית של מועצת הביטחון של האו"ם, כחריג שקיים בדין הבינלאומי לפי זווית ראייתן, המצדיק את השימוש בכוח. התערבות הומניטרית לא מוכרת על ידי הקהילה הבינלאומית כפעולה חוקית על פי כללי המשפט הבינלאומי ולכן לא נקבעו קריטריונים להפעלתה. עם זאת, עמדת בריטניה משנת 2013 קובעת כי התערבות הומניטרית הינה כלי חוקי למניעת אסון הומניטרי, ככל שיוצגו ראיות משכנעות לכך שמתרחש אסון הומניטרי, שברור באופן אובייקטיבי שפעולה אחרת לא תציל חיים ושהשימוש בכוח נחוץ באופן מידי כדי למנוע אסון<ref>Chemical Weapon Use by Syrian Regime: ''U.K. Government Legal Position''. IB Times (Aug. 29, 2013).</ref> .
 
== רקע ==
סעיף 2(4) למגילת האו"ם קובע איסור השימוש בכוח, בין אם כנגד שלמותה הטריטוריאלית או הריבונית של איזו מדינה ובין אם בכל דרך אחרת שאינה מתיישבת עם מטרות האו"ם. דוקטרינת ההתערבות ההומניטרית מכירה בכך שהאחריות העיקרית להגן על אנשים מוטלת על המדינה הריבונית, אולם כאשר המדינה אינה מסוגלת או אינה מעוניינת להגן על אנשיה, או כשהיא עצמה מאיימת על אנשיה, אזי האחריות להגן מוטלת על הקהילה הבינלאומית<ref>Evans. G. The Responsibility to protect: ''Ending mass atrocity crimes once and for all.'' 34–35 (2008).</ref> . בהקשר זה, מדינות המצדדות בדוקטרינה זו יטענו, כי קיים כלל מנהגי עתיק שאינו שולל את זכותה של מדינה להשתמש בכוח. לחילופין יטענו, כי שימוש בכוח כנגד מעשי זוועה או כנגד פגיעה בזכויות אדם על ידי ריבון, עומד בקנה אחד עם מטרות האו"ם ולפיכך, מדובר בפעולה חוקית שמתיישבת עם הדין הבינלאומי <ref>U.N. Charter, Articles 2(4).</ref>.
 
העיקרון שעומד מאחורי טיעונים אלו הוא, שריבונות המדינה אינה יכולה להעניק חסינות מול הפרת זכויות אדם יסודיות. הסוגיה עלתה בעניין מלחמת האזרחים בסוריה ובה טענה בריטניה כי אם אין פעולה במועצת הביטחון כנגד מעשי זוועה, בריטניה תהיה מוסמכת לפי המשפט הבינלאומי למנוע את הקטסטרופה ההומניטרית בסוריה לפי דוקטרינת ההתערבות ההומניטרית. בריטניה קבעה שלושה תנאים שנדרשים לשימוש בדוקטרינה: ראיות משכנעות לאסון הומניטרי; כשברור באופן אובייקטיבי שפעולה אחרת לא תציל חיים; והשימוש בכוח נחוץ באופן מיידי כדי למנוע אסון הומניטרי<ref>Chemical Weapon Use by Syrian Regime: ''U.K. Government Legal Position''. IB Times (Aug. 29, 2013).</ref> . במידהבריטניה הכריזה ויתגבשושבהתקיים תנאים אלו הכריזה בריטניההיא כירואה תהיהעצמה מוסמכת לפי המשפט הבינלאומי למנוע את הפגיעה ההומניטרית. עםהכרזה זאת, הכרזת בריטניה משנת 2013זו לא הוכרה ע"יעל ידי הקהילה הבינלאומית. השימוש בדוקטרינת ההתערבות ההומניטרית נחשב שנוי במחלוקת ולא מקובל בעולם ככלי חוקי לשימוש בכוח, בהיעדר אישור מועצת הביטחון של האו"ם.
 
=== טענות נגד חוקיותה של התערבות הומניטרית: ===