טיפול באמנות – הבדלי גרסאות

השימוש במילים דורש מאדם להיות מאורגן וצלול. הדרישה הזו קשה למטופלים רבים ולעתים מעוררת [[חרדה]] גדולה, בעיקר לחולים פגועי נפש, אך גם למטופלים עם [[פיגור שכלי]] או עם לקויות קוגניטיביות אחרות. האמנות מאפשרת גם לאדם מבולבל שמחשבתו מעורפלת או מוטרדת להביע את עצמו.{{הערה|שם=האל}} הסמלים השונים שביצירה משקפים את כל אלה ובאמצעות כך ניתן לראות את עולמו הפנימי של המטופל כפי שמשתקף מיצירותיו. ניתן לראות ביטוי לרגש באמצעות החומרים השונים בהם המטופל משתמש בעבודותיו - רך או קשה, צבעוני או שחור-לבן ובאופן השימוש בהם.

תהליכי הטיפול באמנות נעזרים בחומרים, יצירות ([[ציור]]ים, [[פסל (יצירה)|פסל]]ים, קלטות, [[סרט קולנוע|סרט]]ים ועוד) ותיעודן, המכילים את התכנים והנושאים המרכזיים העולים בטיפול. המטפל אחראי על שמירת תוצרים אלו והחיסיון שחל עליהם. אף כי היצירות נשמרות אצל המטפל, הן בבעלות בלעדית של המטופל. לרוב מטפלים באמנות נוהגים להחזיק את יצירות המטופל שנים רבות לאחר תום הטיפול. מנהג זה בעייתי בעיקר בטיפול במסגרתו יש תוצרים תלת ממדיים שקשה לשמור אותם. כיום, עם נגישות האמצעים הטכנולוגיים, יש מטפלים המסתפקים בשמירת צילומים של עבודות המטופלים. במקרים ייחודיים מאפשרים המטפלים הוצאת עבודות מחדר הטיפול.