נתיב תחבורה ציבורית – הבדלי גרסאות

הנת"צ - שהוא, כאמור, רק נתיב אחד בכביש שבו מותרת התנועה גם לכלי רכב לא ציבוריים - מהווה לעתיםלעיתים שם כוללני גם לסוגים אחרים של דרכים שבהן ניתנת עדיפות לכלי רכב ציבוריים. למשל, '''מסלול תחבורה ציבורית (מת"צ)''', שבו קיימת הפרדה פיזית (באמצעות מדרכות ומעקות) בין הנתיבים המיועדים לתחבורה ציבורית לבין שאר הנתיבים, או '''רחוב תחבורה ציבורית (רת"צ)''', שהכניסה אליו מותרת רק לכלי רכב ציבוריים. המת"צים והרת"צים מעניקים עדיפות גבוהה יותר לתחבורה הציבורית ומשפרים משמעותית את המהירות שלה, וכפועל יוצא מכך, גם את תדירותה.

יצירת נתיבי תנועה ייחודיים עבור התחבורה הציבורית דורשת הקצאה של שטחי [[קרקע]] נוספים על מנת להרחיב דרכים קיימות לשימושי התנועה, לעתיםלעיתים תוך [[הפקעה]] של [[רכוש פרטי]], או לחלופין באה על חשבון צמצום נתיבי תנועה קיימים שהיו חופשיים עבור כלי רכב פרטיים. יעילות ההפעלה שלהם תלויה במיוחד באכיפת חוקי התנועה ובעיקר את האיסור על כלי רכב פרטיים לנוע בהם או לחנות לאורכם לצד המדרכה. במקרים כאלה של הפרעה לתנועה לאורך הנת"צ הנובעת מחוסר אכיפת האיסור לנע בהם לכלי רכב שאינם מורשים, נאלצים כלי הרכב הציבוריים להשתלב בתנועה בנתיבים החופשיים ובכך להגביר את עומסי התנועה הכוללת ולעכב את זרימתה.